אפשר לחכות עם כותרות "המהפך"

בשני לנובמבר האדמיניסטרציה של הנשיא אובמה תחטוף פגיעה משמעותית, אך לא רעידת אדמה אלקטורלית. לפי ההערכות, בבחירות שייערכו לכל צירי בית הנבחרים, ולשליש צירי הסנאט, מפלגתו הדמוקרטית של אובמה צפויה לאבד כ- 50 מקומות בבית הראשון וכ-8 מקומות בבית השני. בלי להיכנס להתחשבנויות פרטניות, משמעות הדבר היא שהדמוקרטים יאבדו את שליטתם הנוכחית באחד מבתי הקונגרס, כאשר רק הסנאט יישאר בידם.

לכאורה זה יהיה מהפך מסוים בעל השלכה שלטונית. הרי בחצי הקדנציה הראשון, הצליח אובמה לחקוק את תיקונו המשמעותי ביותר, שהוא חוק הבריאות החדש, רק הודות לשליטתם המוחלטת של הדמוקרטים בשני בתי הקונגרס. במצב שייווצר עכשיו, ייסתמו לנשיא אובמה ולאנשיו כמה דרכי חקיקה שעמדו לרשותם עד כאן, במאבקים על הצעות חוק שנויות במחלוקת. עם זאת, ניהול המדינה בנסיבות של קונגרס מפוצל, כשכל בית שייך למפלגה יריבה, הוא דבר שגרתי בהחלט בארה"ב. הלכה למעשה, יכולת התמרון של אובמה בענייני חקיקה תיפגע רק במעט.

לכן, מה שעומד לקרות בארה"ב אינו יכול להיחשב כ"מהפך". מבחינת אנשי המפלגה הדמוקרטית, הכרסום בכוחם, שיבוא לידי ביטוי בימים הקרובים, יהיה דומה לירידה בכוחם בבחירות לקונגרס ב- 1994, באמצע הקדנציה הראשונה של הנשיא קלינטון (שמבחינה חקיקתית הייתה, אגב, עוד מוצלחת פחות מחציו הראשון של הקדנציה של אובמה). בסוף מה שהסיח את קלינטון ממימוש מלא של מטרותיו לא היו הטלטולים בהרכב המפלגתי בקונגרס, אלא אירועים אחרים דוגמת הכתם בשמלתה של מוניקה לוינסקי.

אובמה ואנשיו, כמובן, לא יקבלו את פניו של הקונגרס החדש בצהלה. אסור להם להתעלם מהעובדות הכואבות, מבחינתם. תזוזת הציבור האמריקאי לכיוון ימין מעידה על משהו יסודי יותר מתהליך הצינון הטבעי שמתחולל כמעט בהכרח כל אימת שמנהיג כריזמטי נבחר באווירה נלהבת. נכון, דמוקרטיות לא מעניקות למנהיגיהן אשראי בלתי מוגבל; אך מה שמתרחש בארה"ב אינו רק תהליך התפכחות כללי, התלוש ממגמות רוחניות-פוליטיות ממשיות.

רבים רואים את הליכי ההמרצה שאובמה ביצע במשק בתחילת דרכו כמענה מאולתר, ארעי ובלתי מספיק, ולא טיפול שורשי במכת האבטלה. אחרים מביעים שאט נפש על חוק הבריאות – וכאן ייתכן כי מחנה אובמה מתחרט על החלטתו להימנע מהשימוש בכל מכבש כוחותיו במאמץ להעביר את חוק הבריאות בחודשים הראשונים לכהונתו. אובמה ריסן עצמו, והתיקון בבריאות נחקק רק אחרי חודשים ארוכים ומייגעים של התדיינויות ציבוריות, ולא מעט הטחות מכוערות שהוטחו על ידי אנשי הימין הקיצוני ב"מסיבות התה". מחמת העיכוב המיותר בקבלת החוק, אזרחי ארה"ב הולכים כעת להצביע לפני שהתיקונים והשיפורים בנגישות לשירותים ובאיכות החיים הספיקו לחלחל בציבור הרחב.

כמו כן, אובמה ואנשיו טרם הספיקו להצביע על מדיניות תיקון קוהרנטית בתחום הפיננסי. יותר מדי מצביעים בארה"ב מרגישים כי מנהלי החברות הפיננסיות רצחו וירשו מבחינה כלכלית. הרוב הארי משתומם נוכח המצב בו מנהלי החברות "הגדולות מדי להיכשל" רוששו את חברותיהם, פגעו גם בבעלי מניות וגם במשלמי מסים (אשר נדרשו לממן תוכניות הצלה עבור החברות המתמוטטות), וצחקו על הכול בעזות מצח, תוך כדי גזילת בונוסים ומשכורות מנופחות.

לאור השסע בחברה האמריקנית בין חסידי השוק החופשי מהימין, שמתגעגעים לתור הזהב של ימי רונלד רייגן, לבין הליברלים משמאל שעוד תומכים בשרידים מסוימים של מדינת הרווחה, ספק אם אובמה יכול היה להעביר תיקון פיננסי מרחיק לכת בפרק זמן קצר של שנתיים. בכל זאת, ניתן להאשים את האדמיניסטרציה שלו על כך שלא הצליחה להניע דיון ציבורי נהיר ומהיר על קווי יסוד ברגולציה פיננסית, וגם על קביעת קווים אדומים בהתנהגות החברות הפרטיות הגדולות והמנכ"לים שלהן. בתחומי כלכלה, כמו בהפקת אירועי ספורט ובידור או בהרגלי אכילה, האמריקנים רוצים לתפוס את "הגדול" כביטוי של אופטימיות, סיפוק וטעם טוב. השימוש בסיסמה "גדול מכדי להיכשל" ככרטיס ביטוח וכמגן להתנהגות פיננסית חמדנית, מופקרת ופסולה, אינו מתאים להם. לכן הם ילכו לקלפי בתחילת נובמבר בתחושה שהם פראיירים – והממשל המכהן ישלם מחיר על כך.

בחירתו של ברק אובמה לפני שנתיים ביטאה תמורת יסוד בציוויליזציה של המאה ה-21, בעיקר בקבלתן ובמיסודן של תפיסות רב-תרבותיות. כתבתי כאן לא פעם כי אנו במדינת ישראל, שנדמה שמתחרה כעת על תואר בירת החקיקה הגזענית בעולם הדמוקרטי, טרם השכלנו לעכל את מגוון ההשלכות של תמורה זו: כל אזרחי העולם התעוררו לפני שנתיים בציוויליזציה חדשה. ואולם, אף שאובמה הפך לסמל מהפכני באמת, לא כל דבר שהוא עושה חייב להיחשב או כבשורה או כניפוץ אשליה. כמו 91% מהאזרחים בגילאי העבודה בארצו, יש לו כעת ג'וב, חרף המיתון הכלכלי. בחירות חצי הקדנציה שנערכות עכשיו משליכות במידה רבה על ביצועיו בג'וב זה, ואילו אין בהן בשורה של ממש למהפכה הדמוקרטית שהוא מסמל. הן אינן המשך המהפכה הרב-תרבותית או ביטולה -- הן בסך הכל רק פוליטיקה.

* ד"ר מתיו סילבר הוא היסטוריון בחוג ללימודים רב-תחומיים במכללת עמק יזרעאל.