הבחירות לקונגרס: התמיכה בישראל תגבר

ככל שהולכים ואוזלים הימים שלפני הבחירות, כך עולה הסיכון שבתחזיות - הכל עוד עלול להשתנות ברגע האחרון. ברם, אף שיכולים לחול שינויים נקודתיים, המגמה ברורה: הדמוקרטים יפסידו את הרוב בבית הנבחרים, ואילו בסנאט יש סיכוי סביר לתיקו או לכל היותר - לרוב קטן לאחת המפלגות. אות מבשר רעות לדמוקרטים הוא שהתחזקה המגמה שהסתמנה כבר בבחירות החלקיות לפני שנה במדינות וירג'יניה וניו ג'רזי: מצביעים עצמאיים, שבבחירות לנשיאות תמכו בהמוניהם באובמה, שינו את עמדתם לטובת מועמדים רפובליקנים. סקר גאלופ מ?26 באוקטובר מראה שבין 52 ל?55 אחוזים מבעלי זכות הבחירה ברחבי ארה"ב מתכוונים הפעם להצביע בעד הרפובליקנים, וזאת לעומת 43-41 אחוזים במשבצת הדמוקרטית.

הנשיא אינו יכול, כמובן, להתעלם מהמהפך המסתמן בקונגרס. בימים האחרונים כבר נודע על מגעים בין עוזריו הפוליטיים לאישים מרכזיים במפלגה הרפובליקנית כדי לנסות להבטיח שיתוף פעולה בנושאים בוערים שונים, ובעיקר בתחום הכלכלי. זה לא יהיה קל, לא לממשל ולא לרפובליקנים. שניהם יצטרכו לבלוע הרבה מהטענות העיקריות שהטיחו אלה באלה בשנתיים האחרונות. אך חוב לאומי המתקרב ל?16 וחצי טריליון(!) דולר ואבטלה שממשיכה לגרד את עשרת האחוזים אינם מותירים הרבה ברירות.

אשר למדיניות החוץ, כפי שכבר נכתב, אין לצפות לשינויים גדולים, לא זו בלבד שנושא זה אינו מטריד במיוחד את האמריקני הממוצע, המצב הבלתי מעודד באפגניסטן ובעירק מאחד את רוב האמריקנים ברצון להיפטר משתי הצרות האלה במהירות האפשרית.

גם בנושא הישראלי?פלסטיני אין לצפות לשינויים מרחיקי לכת. אם יחולו שינויים, בעיקר טקטיים, ייתכן שינבעו מהכרת הממשל במגבלות לגבי חלק מהעמדות שנקט בעבר. אף שדוברים בוושינגטון עודם מדברים על לוחות זמנים להשגת הסכם בין ישראל לפלסטינים, הילרי קלינטון אמרה כי "יש תקווה להתקדמות. אם לא בחיינו אז לפחות בימי ילדינו." הממשל אמנם לא שינה באופן רשמי את מגמותיו, אך כפי שדניס רוס הבהיר בפני צמרת איפא"ק, הוא מוכן לשקול אפשרות של הסכמים חלקיים במקום "ההסכם הסופי והכולל" שעליו דיבר בעבר.

הרעיון המונח ביסודה של נוסחה זו הוא שאפשר להגיע כבר עכשיו להסכמה בעניין הגבולות ולהשאיר את יתר נושאי הליבה למועד מאוחר ונוח יותר. ואז גם הוויכוח על הבנייה מעבר לקו הירוק יאבד מעוקצו, שכן יהיה ברור מה יהיה בתחום ישראל ומה מחוצה לה. הבעיה בעניין זה, בנוסף לוויכוח הפנימי שייפתח בישראל לגבי הגבולות, טמונה בכך ששאלה זו אינה ניתנת להפרדה משאלת הביטחון. זאת ועוד, הפלסטינים ממילא ממשיכים להקצין את עמדותיהם ואף מאיימים בכל מיני צעדים - מחידוש האלימות ועד להכרזה חד?צדדית על עצמאות. הם שואבים עידוד, אולי בטעות, מהמשך ההתבטאויות האמריקניות על הצורך בהמשכת ההקפאה ומדברי הביקורת הבלתי מידתיים של דוברים שונים, גם לגבי שכונות כמו רמות.

יש בישראל מי שחושש (ויש מי שמייחל) ממשבר בין ירושלים לוושינגטון אחרי הבחירות. כלומר, אובמה ילחץ על ישראל בכל מיני עניינים. זאת אפשרות, אך נראה שאין זה התסריט המועדף על וושינגטון. ישראל מודעת למחשבות השונות המנסרות בימים אלה בוושינגטון. לכן היא מכוונת את מהלכיה בהתאם: לא עימות, אלא חיפוש נתיבים לשיתוף פעולה שיוכלו לגשר על חילוקי דעות.

אמנם מדיניות החוץ היא בשדה של הממשל ולא של הקונגרס, אך לא יהיה לממשל עניין לחפש צרות מיותרות. לישראל יש ידידים ותומכים בשתי המפלגות, ואם, כפי שנראה, הרפובליקנים יזכו ברוב, יתבצעו כמה מינויים שאפשר לברך עליהם. כך עומדת להתמנות לתפקיד יו"ר הוועדה ליחסי חוץ חברת הקונגרס מפלורידה, ממוצא קובני, רוס להטינן, תומכת נלהבת של ישראל. ואילו ראש הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים, אריק קנטור היהודי, יהיה השני בחשיבותו בבית. אשר לדמוקרטים - גם אם מספרם יצטמצם, רוב הסיכויים שקבוצת הנבחרים היהודים שבהם תישאר בגודלה הנוכחי.

בחשבון הכולל, התמיכה בישראל תגדל.