על ראש שמחתו: יש"ש מכה שנית

יש"ש (יעקב שמשון שפירא) היה היועמ"ש הראשון לממשלה, כיהן בכנסת השנייה והשלישית מטעם מפא"י, ואחר כך עשה לביתו כעו"ד פרטי. בעימות גוג ומגוג שבין רה"מ אשכול לבין בן?גוריון שהתפטר מהתפקיד על רקע פרשת לבון, תבע יש"ש מבן?גוריון להתפטר מהמפלגה. עמדתו הנחרצת, לצד היותו משפטן מנוסה, גרמו לאשכול להציע לו לכהן כשר המשפטים ב?1966, ולהחליף את דב יוסף, מתומכי בן?גוריון.

חודשים אחדים לאחר שנתמנה, פרצה מלחמת ששת הימים. כשר משפטים הוטל עליו לקחת חלק במאמץ לעגל מרובעים רבים, ולהגיש המלצות ברגעים היסטוריים שבהם נקבע מה ישראל מספחת, ומה יהיה מעמד השטחים שנכבשו/שוחררו. רבות מן ההחלטות שהתקבלו באופוריה ההיא קיימות עד היום, ומשפיעות על הסיכוי להגיע להסדר עם הפלסטינים. הבולטת בהן היא ההחלטה על סיפוח 70 קמ"ר, הכוללים 28 כפרים פלסטיניים ושני מחנות פליטים במזרח ירושלים, למרות ששטח מזרח ירושלים היה אז 7 קמ"ר בלבד. הדבר נעשה מתוך הבנה כי מה שלא ייעשה עכשיו כבר לא יוכל להיעשות, ומתוך רצון לאפשר התיישבות ישראלית בשטח גדול כמה שאפשר, מעבר למערב העיר, ששטחה היה 32 קמ"ר.

הרצון לקבוע עובדות בנה "ירושלים" מפלצתית, שאין שום קשר בינה לבין העיר האמיתית. חלק מהאנשים שקבעו את היקף הסיפוח הבינו עד כמה טעו, אבל היה זה מאוחר מדי. ירושלים המאוחדת כביכול הפכה סיסמה של פוליטיקאים, והמחויבות שלא לחלק אותה הפכה סוג של הוכחת נאמנות, אף שמדובר בשטחים שלא היו אף פעם חלק מירושלים כלשהי.

יש"ש עמד בראש ועדה שמטרתה היתה להעביר את משרדי הממשלה למזרח ירושלים. הצלחתו היתה חלקית מאוד: הוא הצליח לשכנע רק את עצמו לעבור, ומשרד המשפטים הועבר לרחוב סלאח א?דין.

המשפטן הוותיק נחשב לאחד המתונים בממשלות אשכול ומאיר. מיד לאחר המלחמה התנגד בתקיפות להצעת בגין לספח את כל הגדה. ב?15 ביוני 1967 אמר: "עם סיפוח הגדה, תהפוך ישראל למדינה דו?לאומית, ולאחר תקופה קצרה היהודים יהיו מיעוט. אז גמרנו עם כל המפעל הציוני, ואנחנו נהיה פה גטו". בישיבת הממשלה שעסקה בסיפוח ירושלים הוא הציע לצרף לעירייה נציגים ערבים, אך הממשלה דחתה את הצעתו.

אף על פי כן, נרתם לעניין קביעת העובדות במלוא כוחו. הוא ניסה להעביר למזרח העיר את משכן הנשיא ואת ביהמ"ש העליון. זה לא קרה. משרד המשפטים נותר בבדידות מזהרת.

משרד המשפטים לא יישאר בלב השכונות הערביות לעת שלום. לא יהיה שלום בלי שהשכונות הערביות יהפכו לחלק מהבירה הפלסטינית, כפי שהשכונות היהודיות שהוקמו מעבר לקו הירוק יהיו חלק מירושלים, בירת ישראל.

והנה, כחלק מהגל הלאומי הגאה, הוזמנתי לטקס קריאת משרד המשפטים בסלאח א?דין על שם יש"ש. אני מניח שאילו היה השר לשעבר חי כיום, הדבר האחרון שהיה עושה הוא להקים את משרד המשפטים במבנה המאיים בלב ירושלים הערבית. מי שרוצה לכבדו ימתין קמעא, ויקרא על שמו את משרד המשפטים שיוקם, בעזהי"ת, בקריית הממשלה שברוממה.