אובמה משלם שכר לימוד על חוסר ניסיונו

פחות משבוע לפני יום ההצבעה משוכנעים הסוקרים והפרשנים בארצות הברית שתוצאת בחירות האמצע תהיה ניצחון או הישג לרפובליקנים ומפלה למפלגה הדמוקרטית ולעומד בראשה, הנשיא ברק אובמה. לפני פחות משנתיים, לאחר נצחונו של אובמה על ג'ון מקקיין ולנוכח הישגי הדמוקרטים בשני בתי הקונגרס- הייתה התמונה שונה לגמרי. תקוות רבות נתלו בנשיא הצעיר והכריזמטי, בחירתו של בן מיעוטים נתפסה כמסר של תקווה וסיסמאות השינוי שהוליכו את מסע הבחירות נתפסו על ידי אמריקה והעולם כמבשרות של מציאות חדשה. המפלגה הרפובליקנית נראתה מפוררת וחסרת תקווה, לפחות בטווח הקצר. אז איך אפשר להסביר את התמורה הדרמטית שאירעה תוך פחות משנתיים?

ראשית דבר יש להכיר בירושה הקשה שהותיר אחריו הנשיא בוש: מעורבות בשתי מלחמות ללא תקווה לניצחון, אלא לכל היותר תקווה לנסיגה מעיראק ואפגניסטן שלא תלווה בקריסה מיידית ובבושת פנים אמריקאית. במקביל, בבית, השאיר בוש משבר כלכלי ופיננסי עמוק. במצב זה טמונה אירוניה. ככל הנראה לא יכול היה אובמה להיבחר אלמלא גררו הרפובליקנים את אמריקה למשברים פנימיים וחיצוניים, אך מרגע שנבחר הפכו המשברים של בוש למשברים שלו. הפוליטיקה מלמדת אותנו שטענות מסוג "תראו מה ירשתי מקודמי" תופסות למשך שבועות ספורים. תוך זמן קצר הופכות הבעיות לבעיותיו של הממשל החדש. אפגניסטן היא עכשיו "מלחמתו של אובמה" וכך גם המשבר הכלכלי והאבטלה הגואה. אובמה נבחר כמועמד שייצג את האגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית. יריביו האשימו אותו שהוא מנצל את המשבר הכלכלי על מנת לגרור את ארה"ב למדיניות סוציאליסטית. אובמה ריסן עצמו והתוצאה הייתה שאיכזב את תומכיו בלא לרצות את אויביו.

חוסר הניסיון של אובמה, כך מסתבר, היווה ומהווה בעיה של ממש. עוד במסע הבחירות היו רבים שטענו שכהונה קצרה בסנאט ובפעילות מקומית בשיקאגו אינה מספיקה על מנת להכשיר אדם למשרה הקשה בעולם, גם אם הוא ברוך כשרונות. המציאות הוכיחה עד כמה מוצדקות היו תהיות אלה. אובמה אכן ברוך כשרונות והוא לומד ורוכש ניסיון. הדבר עשוי לסייע לו בהמשך הדרך, אך בתחנת הביניים של בחירות אמצע הקדנציה הוא צפוי לשלם את שכר הלימוד. לזכותו של אובמה יש לציין שמדובר בדפוס מוכר: הבוחר האמריקאי נוטה להתאכזב מנשיא נבחר ולהעניש אותו ואת מפלגתו בבחירות אמצע הקדנציה. הדבר קרה לכמה וכמה מקודמיו של אובמה וחלקם הצליחו להיחלץ מן המשבר ולהפוך לנשיאים מוצלחים.

ברק אובמה הוא ללא ספק אדם מוכשר ומרשים, אך לצד מעלותיו וסגולותיו קיימים גם חסרונות. הוא נתפס על ידי האמריקאי הממוצע כאדם קר שאינו מקרין את האמפתיה לה מצפים בעת משבר ומצוקה. חלק מן הסגל בו בחר לא צלח. בממשל חלו כבר שינויים פרסונליים ורבים צפויים להתרחש אחרי הבחירות.

ההנחה המקובלת על הפרשנים ומומחי הבחירות בארה"ב היא שהרפובליקנים יזכו עתה ברוב בבית הנבחרים אך לא בהכרח בסנאט. כך או אחרת תמצא אמריקה את עצמה עם ממשלה מפוצלת. אם יצליח אובמה לבנות עם הרפובליקנים בגבעת הקפיטול מערכת יחסים חדשה ותקינה ולמצוא מצע משותף ניתן יהיה לנהל ולקדם מדיניות בשורה של תחומים, אבל בה במידה ייתכן שארצות הברית תכנס לתקופה של שיתוק מערכות ורטוריקה מתלהמת.

רבים מדברים על הדמיון בין המצב הנוכחי לבין כשלונו של קלינטון בבחירות אמצע הקדנציה של נובמבר 1994 שהפכו את ניוט גינגריץ' לדמות הדומיננטית בוושינגטון. קלינטון התעשת, הנהיג שינויים בסגל ובמדיניות ונבחר לתקופת כהונה שנייה. השאלה שהכל שואלים את עצמם היא האם, בהנחה שהסוקרים אינם טועים, יצליח אובמה להתעשת ולהיבחר מחדש. האתגר קשה, אך לטובתו של אובמה פועלים מספר גורמים. ראשית, גם הרפובליקנים זקוקים לבדק בית: כרגע אין למפלגה מנהיג וטרם הצטיירו מועמדים מרשימים למסע הבחירות לנשיאות, הצפוי להתחיל בקרוב. האגף הימני רדיקלי של המפלגה, המזוהה עם דמויות כמו שרה פיילין ואנשי "מסיבות התה", צבר עוצמה. אין בה די כדי להשתלט על המפלגה אבל די בה כדי להפריע למפלגה ולחלק ממועמדיה לכבוש את האמצע. גם הדמוגרפיה (מספר גדול של מצביעים שחורים והיספנים) עשויה לשחק לידיו של אובמה. הוא איבד חלק מהם בשנתיים האחרונות ויהיה עליו לשלהב אותם מחדש אם ברצונו להשתקם ולהיבחר לכהונה שניה.

רוב האמריקאים מצביעים בעיקר על נושאי פנים וכלכלה. העולם וישראל בתוכו אינם מצביעים, אך הם מעוניינים בהישגיה או כשלונותיה של מדיניות החוץ והביטחון הלאומי של ארצות הברית. התחושה הנפוצה היא שהממשל טרם מצא את דרכו. העדיפות שהעניק אובמה לבניית גשרים לעולם המוסלמי לא צלחה כמו גם מדיניותו לגבי תהליך השלום הישראלי ערבי. מוקדם עדיין לעסוק בספקולציות על הצפוי בתחומים אלה ערב בחירות שטרם נערכו אך ניתן לומר שזהו אחד התחומים בו ניתן לצפות לשינוי מגמה ודרך.

* פרופ' איתמר רבינוביץ', אוניברסיטת ת"א, הוא שגרירה לשעבר של ישראל בארצות הברית