זמן לחשבון נפש

20 שנה להירצחו של הרב מאיר דוד כהנא: זמן טוב לחשבון נפש. בשעה שנתניהו, ליברמן, ואפילו ברק מאמצים את חוק הנאמנות - שהוא במקורו חוק שהציע הרב כהנא והופיע במצע תנועת כך לכנסת - הגיעה השעה לשאול את עצמנו אם רצח האופי שנעשה לרב ופסילת ההתמודדות שלו בבחירות דמוקרטיות לא היו צעדים שנועדו לסתום פיות. יתרה מכך, הגיעה השעה לבחון אם סתימת הפיות הזאת הצליחה.

העובדות מדברות בעד עצמן: בית המשפט העליון פסל את תנועת כך בצעד חסר תקדים. רשות השידור (שהייתה באותם ימים הטלוויזיה היחידה בישראל) החרימה אותה והתעלמה ממנה. בגלי צה"ל עשו יום שידורים שלם נגד הכהניזם וכשהרב כהנא עלה לדוכן הנאומים במליאת הכנסת כל הח"כים נהגו לצאת מהאולם בהפגנתיות.

אמנם, ניתן לטעון שסתימת הפיות הזאת "הצילה" את הדמוקרטיה, ושהשתקתו של הרב כהנא הייתה מעשה חכם מאוד, אך מבט קצר על כנסת ישראל 2010 מלמד שבעוד כהנא הושתק, רעיונותיו לא נעלמו מהמפה. נהפוך הוא: חלקים גדולים ממשנתו חלחלו והופנמו על ידי רבים מחברי הכנסת, שמבינים היום יותר מתמיד שהרב כהנא צדק.

עיון בכתביו של הרב כהנא מלמד כי עיסוקו המרכזי היה התרעה על הסכנה הנשקפת מכיוונם של מי שמכונים ערביי ישראל. גם אם חס ושלום נמסור את יהודה ושומרון, נגרש יהודים מהבית ונחלק את ירושלים, חזר כהנא והדגיש, הרי שהבעיה הערבית לא תיפתר שכן תמיד יצופו השאלות לגבי נאמנותם של האוכלוסייה הערבית בישראל: האם ערביי אום אל פחם ישלימו עם המדינה היהודית? האם ערביי נצרת יעמדו דום לקול שירת התקווה? האם ערביי יפו יחגגו את יום העצמאות? תשובתו של הרב כהנא לשאלות הללו הייתה חד משמעית: דגל ישראל איננו דגלם של "ערבי ישראל", נפשם אינה הומיה למשמע התקווה בת שנות אלפיים. המדינה היהודית אינה מדינתם, צה"ל אינו צבאם, והם לא בילו אלפיים שנות גלות בציפייה לשוב לציון.

לפני 20 שנה המשנה הזו נשמעה כהסתה, כחלום בלהות. בתקופה שרבים וטובים (לא רק מהשמאל) התגאו שהם הולכים לחגוג שמחות עם הפועלים הערבים שלהם ולעשות קניות בבית לחם, הרי שהיום כמעט כולם כבר מודים שהדו קיום התפוצץ.

בזמנו, הרב כהנא נחשב למסית וממריד המבקש לעורר רגשות נגד הערבים. הנה, עברו חלפו 20 שנה ופתאום את מה שאמר הרב כהנא אומרים היום במפלגת העבודה, קדימה, הליכוד, ישראל ביתנו ועוד ועוד מפלגות ששותפות להבנה שאסור שתקום כאן מדינה דו לאומית. פתאום בקדימה מדברים בחלחלה על כך שהמפלגות הערביות יקבלו עוד ועוד מנדטים, בליכוד כבר לא מסתירים את העובדה שחייבים לייהד את הנגב והגליל ושר החוץ של מדינת ישראל בנה קמפיין שכל כולו הצהרת נאמנות . פתאום מה שאמר הרב כהנא על חלק מחברי הכנסת הערבים נחשב להגיוני ואת המשפט "חנין זועבי היא גיס חמישי" מדקלמים לא רק בתפוח ובקרית ארבע אלא מצטטים גם חברי כנסת ממפלגת העבודה.

אפשר להסכים עם המשנה של הרב כהנא, ואפשר שלא. בכל מקרה, נדמה ש- 20 לאחר הירצחו, צריכות המערכות במדינת ישראל לבדוק את עצמן. התקשורת צינזרה את נאומיו, החרימה והכפישה אותו. הפוליטיקאים מיררו את חייו, מנעו ממנו להתמודד לכנסת ועשו לו רצח אופי. שופטי בית המשפט העליון סברו כי אם הם יילחמו בכהנא, ויעשו לו מה שלא עשו לבשארה, טיבי וזועבי, הוא ישתתק ומדינת ישראל תהפוך "יפה יותר".

האמת צריכה להיאמר: כהנא האיש, המנהיג, הרב ,האבא הסבא – נרצח, אבל הדרך שלו ממשיכה ביתר שאת. סתימת פיות לא מועילה ורק מגבירה את הקיטוב ואת השנאה. שמאלנים יקרים: אדרבא, התמודדו עם הרעיונות של הרב כהנא. תענו לו. אבל אל תחשבו להשתיק את מי שאומר אותם, כי "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח".