הצעת החוק שאישרה אתמול ועדת השרים לחקיקה עשויה להיות חבל ההצלה של ירושלים, ובלבד שלא תישאר אות מתה בספר החוקים (בדיקה של מכון ירושלים לחקר ישראל העלתה כי כ?70 אחוזים מהחקיקה לטובת ירושלים בפרק זמן של 30 שנה כלל לא מומשו). הצעת החוק טובה לירושלים מכיוון שהיא מנסה לגשר בין האחד בפה והאחד במעשה; בין דיבורי הגבוהה?גבוהה הנמלצים על העיר וחשיבותה לבין העשייה הממשלתית שבעשור האחרון היתה מינורית ודלה, בהתחשב בצרכים.
צורך בכ-4,000 דירות לשנה
לא רק מצבה המדיני של ירושלים בכי רע. גם מצבה כעיר וכמרקם עירוני עגום. 18 אלף איש עוזבים אותה מדי שנה. ב?20 השנה האחרונות עזבו את הבירה יותר מ?320 אלף יהודים. היהודים עוזבים, כי אין כאן מקומות עבודה. הם עוזבים כי בבירה כמעט חדלו לבנות דירות למגורים: ארה"ב מטרפדת בנייה בשכונות שמעבר לקו הירוק, ואילו הארגונים הירוקים מטרפדים בנייה משמעותית בשכונות שממערב לקו הזה. הצורך האמיתי של ירושלים הוא כ?4,000 דירות לשנה, אך בונים בה פחות מ?1,500. המכרזים שפורסמו לפני שבועיים לבניית 250 דירות בפסגת זאב, מעבר לקו הירוק, אחרי הקפאה בפועל של כשנה, והמכרזים לבניית 225 דירות בתוך הקו (בקריית מנחם) הם לעג לרש. ההתנפלות ההמונית של הזוגות הצעירים בשבוע שעבר על מעט הדירות שהוקצו להם בקריית מנחם, רק ממחישה עד כמה המצוקה אמיתית. מי שרוצה לענות על הצרכים וגם לייצר כאן מהפך דמוגרפי (כרגע: הערבים על הסוס) חייב לבנות הרבה ומהר.
ייתכן שהצעת החוק תוביל לחיכוכים עם ארה"ב, אבל אין להירתע מכך. הענקת מעמד של עדיפות א' לירושלים תביא לכאן סוף סוף יזמים, תייצר תעסוקה, ואולי גם תפתח אופקים חדשים בתחום התיירות, ההחמצה הגדולה של ירושלים. בשורה של ממש היא הסמכות שהחקיקה החדשה מעניקה לעירייה: לקבוע שחלק מהדירות יוקצו לדיור בר?השגה עבור קבוצות אוכלוסייה שונות, ושלחלק מהן יינתן פטור מארנונה. מבחנו של החוק הזה יהיה כמובן בתקצובו ובביצועו המהיר.