איילה חסון פירסמה בערב שבת בערוץ 1 תחקיר ביקורתי במיוחד על התנהלותו של הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, בפרשת "מסמך גלנט" וביחסו האוהד כלפי בועז הרפז, מי שהמשטרה ממליצה להעמידו לדין. אשכנזי הגיב באמצעות דובר צה"ל.
במקומו של הרמטכ"ל הייתי מקדים להודעה התנצלות בפני יואב גלנט ויוני קורן (לא בפני אהוד ברק, שגם נפגע, אבל הוא האישיות הפוליטית הממונה). הקיזו את שמם עד שיצאה האמת לאור בחקירת המשטרה. אך הודעת דובר צה"ל לא עסקה בטיעונים העובדתיים שהעלתה חסון. הוא הסתער, בשם צה"ל, על העיתונאית ש"מנהלת זה מספר שבועות קמפיין אישי נגד הרמטכ"ל רב אלוף אשכנזי ומנצלת לטובת זה את מהדורת היומן בהגשתה".
למילה "קמפיין" יש צליל שלילי. אולי אפילו חסון אינה מרוצה שמדביקים אותה לעבודתה העיתונאית. אני מבקש לטעון את ההפך. תפקידו של עיתונאי הוא לנהל קמפיין. עליו לבדוק את העובדות ולנהוג בהגינות במושא ביקורתו ולהניח לו להגיב על הדברים ולהיות קשוב לטענותיו. אבל אם לאחר מכן הוא משוכנע כי בידיו מידע מדויק שיש בו עניין לציבור - עליו לפרסמו. והיכן יפרסמו, אם לא, כפי שחסון אכן עשתה, בכלי התקשורת המעסיק אותה? (הערה אישית לגמרי: מקווה שעקב כך לא יחייבו אותה, ורק אותה, במכרז כדי להגן על מקום עבודתה).
טובי העיתונאים החוקרים עשו קמפיינים.
השמות מוכרים, אף שחלקם הולכים ונשכחים. אד מורו והצמד וודוורד?ברנשטיין בארצות הברית, ואילו בארץ עשו זאת שבתי טבת, מרדכי (מוטי) גילת, גידי וייץ ואחרים; כמותם עשו גם פרשנים ובעלי טורים.
לעודד "קמפייניסטים"
קמפיין אינה מילה גסה. לא מדובר במושג פסול. למילה זו הוציאו שם רע על לא עוול בכפה כדי לטשטש בין מה מותר, מה אסור ומה מועדף.
היטיבה לעשות חסון כשפירסמה את התגובה האישית המכוונת כלפיה. למעשה, איני משוכנע שהיתה חייבת מפני שמדובר צה"ל צריך לצפות שיתייחס באורח ענייני לשאלות חשובות. האם אשכנזי העיד בוועדה של השב"כ אשר דנה במעשיו של הרפז; והאם היתה התנגשות מילולית בינו לבין ראש אמ"ן אהרן פרקש?זאבי על העסקתו של הקצין השנוי במחלוקת; ואם כן - מדוע? (ייתכן שיש לאשכנזי הסבר סביר, שמצדיק את עמדתו). ומה האמת בגילוי שמסרונים כה רבים הוחלפו בין מי שהפך לחשוד לבין רעיית הרמטכ"ל? והאם הוזכרו בהם ברק וגלנט, ובכלל ענייני מינויי קצינים בצה"ל? ומדוע נעשה שימוש ב"מסמך גלנט" על ידי לשכת הרמטכ"ל אם מקבלים כלשונה את הודעתו שהחליט לגונזו?
בשנים שקדמו להקמת המדינה נאמר כי פתח תקווה שורצת טרוריסטים - הכוונה היתה לאנשי המחתרת שלחמו בשלטון הזר. בספרו בירך מנחם בגין את אם המושבות שהיו בה טרוריסטים לרוב.
בעיתונות יש מקום לברך ולעודד "קמפייניסטים" לרוב, אנשים שאכפת להם.