בנו של הרב שך נגד ש"ס

יום השנה התשיעי לפטירתו של הרב אליעזר מנחם מן שך צויין אתמול (ראשון) על ידי אלפי בני אדם. הרב שך היה אחד המנהיגים הבולטים של הציבור החרדי הליטאי בישראל ומי שעיצב את השקפת העולם החרדית המוכרת לנו כיום. בין היתר נודע הרב שך כמי שהניח את היסודות ל"חברת הלומדים", אברכים שכל יומם מוקדש אך ורק ללימוד התורה והיה ממייסדי מפלגות יהדות התורה וש"ס והעיתון החרדי "יתד נאמן". לציבור החילוני בישראל מוכר הרב שך בעיקר בזכות "נאום השפנים והחזירים" אותו נשא באצטדיון "יד אליהו" במרץ 1990, ערב התרגיל המסריח, ובו כינה את אנשי הקיבוצים כ"מגדלי שפנים וחזירים". בנו, ד"ר אפרים שך, נאות להתראיין לוואלה! חדשות עם תום האזכרה לאביו.

"הוא לא היה מרוצה מההתנהלות של ש"ס. הם לא הלכו בדרכו. הם החליטו לעשות שבת לעצמם ולא התחשבו בו. ברגע שהם הצטרפו לממשלה עם תפקידים מסוימים, זה יצר מצב שיש כאן אחריות של היהדות החרדית לפעולות השונות של הממשלה, אבא לא היה מרוצה מזה.

"הדבר היסודי שעמד לנגד עיניו של אבי בפוליטיקה היה האם הדבר עוזר לבני תורה? האם הישיבות יקבלו את מה שמגיע להם? ושלא יגעו חס וחלילה ב'תינוקות של בית רבן'. הדברים האחרים לא עניינו אותו. ואנשי ש"ס מתערבים בנושאים שאינם קשורים לבני תורה."

"אינני יודע אם זה כפיות טובה, מכיוון שאנשי ש"ס קבעו את המטרה לעצמם. אחרי שאבא כבר יסד אותם. הנושא הזה של להחזיר עטרה ליושנה ושהם חלק בלתי נפרד מהמערכת הפוליטית זה לא היה מתאים לו. אז הוא הפסיק להתערב כי זו לא הייתה הדרך שלו.אם היו שואלים אותי כיום במה אבא היה מיוחד זה היה בכך שהוא הראה שאפשר לנהל את הנושאים הללו (הפוליטיים. מ"ל) ללא נגיעה אישית וללא כבוד עצמי והעיקר זה רק המטרה, הדברים האחרים משניים לגמרי, מה שמעניין הוא אם בני תורה יסבלו או לא יסבלו".

כשאפרים שך (81) מדבר על דרכו של אביו, הוא עושה זאת בלהט של קנאי חרדי. מי שלא מכירו יטעה בו בקלות וילמד מדבריו כי מעברו השני של הקו מדבר "הרב אפרים שך", המשמש כראש ישיבה וכממשיך דרכו של אביו. מה שרחוק מן המציאות. אפרים שך בעצמו משתייך לציבור הדתי לאומי, הוא בעל דוקטורט במחשבת ישראל ובתולדות עם ישראל בימי הביניים מטעם ה"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק, המוסד שאולי מסמל יותר מכל את ההפך הגמור להשקפותיו של אביו החרדי. מקורות חרדים ספרו היום לוואלה! חדשות, שאחד המחזות הזכורים ביותר מהלווית אביו היה ללא ספק ה"קדיש" של בנו. רבים בציבור החרדי הופתעו לגלות בפעם הראשונה בחייהם, כי דווקא בנו של המנהיג החרדי הנודע, "סר מהדרך" והינו חובש כיפה סרוגה.

"אני חושב שאחת הטעויות זה שאנו מפקירים את השיח עם הציבור הכללי. שאנחנו מדברים על החילונים ולא אל החילונים. אבא לא דיבר על החילונים אלא אליהם. כשהוא דיבר ב"יד אליהו", הוא לא דיבר על החילוני, אלא אל החילוני, ראית את הניסיון שלו לעזור לחילונים.

"אם המסגרת שאריה דרעי רוצה לפתוח לא תפגע בנציגות הקיימת של היהדות החרדית אלא רק תהיה תוספת ותהיה פעילות לטובת העניינים החשובים ליהדות החרדית אז ברוך יהיה. אבל אם המטרה שלו היא רק הצטרפות למסגרת הפוליטית אז אין מקום למסגרת נוספת."

"הוא ישב בכלא לטובתה של היהדות החרדית. אין בזה שום פגם. הישיבה בכלא אם זה בגלל הניסיון לעזור למסגרת החשובה של היהודת החרדית אז ברוך יהיה אפילו שישב בכלא. אריה דרעי דווקא קיבל תמיכה של אבא, לכן בתקופה מסוימת זה כאב לראות שהוא שכח מי עירב אותו בתוך הפוליטיקה."

"אבי יצא בצורה ברורה נגד אפליה. ראשית כל זה מביא לחילול השם שזה יותר גרוע מכל דבר אחר, וכפי שראינו בפרשת עמנואל. הוא גם היה נגד האפליה, מכיוון שהוא חשב שאם אפשר להציל בחורה אחת על ידי זה שתשתלב במסגרת של "בית יעקב" הוא היה בעד זה. אחת הסיבות שכל ראשי הישיבות הספרדיות הלכו עם אבא כשהוא יסד את מפלגת "דגל התורה" הייתה בגלל שהוא מאוד קירב את הבחורים הספרדיים שלמדו בישיבת פונוביז' ובישיבות האחרות. הוא אף דיבר איתם בעברית אף שזו לא הייתה השפה המושלמת בפיו. זה היה אבא."

"הנושא של התמיכה לאברכים שיושבים ולומדים, דעתו של אבא הוא שהם מצילים את עם ישראל. אבא היה בעד זה."

"אבא היה בוטה ביותר נגד המשיחיות של חב"ד. אבא לא היה נגד חב"ד, לא נגד בעל התניא (מייסד חסידות חב"ד. מ"ל), לא נגד האדמו"רים הראשונים. הוא היה נגד כך שהופכים אדם מסוים למשיח צידקנו. אבא היה מאוד בוטה בנושא הזה. אני יודע שהיו עוד רבנים נגדם, אבל ההתבטאות הפומבית בנושא הייתה אצל אבא. משום שמה יקרה אם חס וחלילה האדמו"ר נפטר? אתה לא יכול לשחק את המשחק שהוא חי. אתה לא יכול לכתוב האדמור מלובביץ' שליט"א. יש חלק שעד עצם היום הזה כותבים כך. זה דבר נורא ואיום. כמו כן, פותחים ספר ורואים שם איזה אות ומזה בונים תילי תילים של הרים בגלל המילה שנכתבה בספר, כל הדברים האלה היו כל כך רחוקים מהמסגרת התורנית הישיבתית.