הטרנד הירוק של הבדואים

כנראה שאחד הדברים שהכי מרגיזים בדואים, הוא שמתייחסים אליהם רק כנודדי-אוהלים ורוכבי-גמלים. זה לא שאין להם גמלים ואוהלים, ודאי שיש, אבל חלפו הימים שבהם תפקידו של הבדואי התמצה ברכיבה על דבשת ובנדידה בחולות מדבר. קחו לדוגמא את מוחמד אל-הוואשלה, מורה לגיאוגרפיה ואחד ממנהיגי היישוב הבדואי קסר א-סיר שבנגב. כשמקשיבים לו מדבר בהתלהבות של ילד על פיתוח כלכלי, אקולוגיה, העצמת נשים ויזמות ביישובו, אי אפשר להישאר אדישים. עזבו אותו מגמלים, מה שמעסיק אותו עכשיו זה איכות סביבה.

אל-הוואשלה הוא לא היחיד. בשנה האחרונה נרתמו תושבי קסר א-סיר, יישוב בדואי מוכר, לפרויקט חברתי-אקולוגי שיזמה וקידמה עמותת "בוסתן", הפועלת בעיקר בקרב ציבור בדואי בנגב. מטרת הפרויקט היא להפוך את קסר א-סיר מיישוב בדואי נחשל למודל של בנייה אקולוגית ושל פיתוח חברתי-כלכלי.

אחד העקרונות שהנחו את 'בוסתן' היה חזרה למקורות. רבים, למשל, לא יודעים שבמשך דורות נהגו הבדואים לבנות את בתיהם מבוץ וקש, אבל היום רואים אצלם בעיקר פחונים. ב"בוסתן" שאלו את עצמם למה לא להחיות את המנהג הזה. בהתחלה הבדואים הסתכלו עליהם כאילו הם נפלו מהירח, אבל בסופו של דבר האסימון נפל. "זו צורת הבנייה הכי טובה שיש", אומר מנכ"ל 'בוסתן' ראא'ד מכאווי. "כשהתחלנו לדבר בכפר על בנייה אקולוגית, תושבי הכפר חשבו שאנחנו מחזירים אותם לעבר. הייתה התנגדות רבה והם לא רצו לשמוע מזה. ברגע שהם ראו שמדובר באותה טכניקה אבל עם סטנדרטים גבוהים של בנייה, ושהבית מעוצב בצורה מודרנית, הם הבינו שאין סתירה בין הבנייה לבין הקדמה. עובדה: יש פה כבר 20 איש שרוצים לבנות את בתיהם בבנייה אקולוגית".

מדובר בבנייה אקולוגית שלא פוגעת בסביבה. כל החומרים - בוץ, חול וקש – הם חומרים טבעיים, הקירות נושמים, התחושה בתוך הבית מאד נעימה, ולפיכך גם אין צורך במיזוג אוויר. הישג לא רע למי שהתרגלו לחיות בפחונים לוהטים בקיץ וקפואים בחורף. בנוסף לכך, הבנייה הזו מתאימה ככפפה ליד למצבם הסוציו-אקונומי של הבדואים. "הם לא יכולים לבנות וילות יקרות, ולכן אני לא יודע אם זה יותר עצוב או יותר משמח", מעיר מכאווי. "אני רק יכול לקוות שהבדואים יתחזקו כלכלית אך עדיין יבינו את הצורך בבנייה אקולוגית".

המודל שמנסה עמותת "בוסתן" לקדם בקסר א-סיר לא מתמצה רק בבנייה אקולוגית. ביישוב נבנה גם חאן (בבנייה אקולוגית כמובן) שמיועד לאירוח תיירים ולהעברת הכשרות לילדים, ובקרוב מאד ייבנה מרכז קהילתי-אקולוגי, שישמש מקום מפגש לגברים, לנשים, לזקנים, לילדים ויהיה בו גם פעוטון. "ברגע שנשים ישימו את הילדים בפעוטון, הן יוכלו למצוא זמן כדי להתאגד ולחשוב על יוזמות כלכליות", אומר אלון שפון, סמנכ"ל 'בוסתן'.

לקהילה שמרנית כמו הקהילה הבדואית לקח זמן להתרגל לרעיונות האלה. "לתושבים לקח זמן להבין מה אנחנו רוצים", מודה שפון. "זה תהליך שלא מתחיל ביום אחד. צריך לזכות באמון ובהתחייבות מצד התושבים. אבל היום, שנה אחרי שהתחלנו את הפרויקט בכפר, התגובות מדהימות, אנחנו זוכים לאמון והירתמות גדולים מאד מצד התושבים". "בהתחלה קיבלנו את הרעיונות האלה בזלזול", מודה אל-הוואשלה. "אבל אחרי חוגי בית, הסברים ושכנועים – הבנו את משמעות הפרויקט והתחלנו להאמין בו". לדבריו, "התגובות היום מצוינות. גילינו שהאנשים התגעגעו להיסטוריה ולתרבות הבדואית, שמתבטאת בין היתר בבנייה אקולוגית. היום אנחנו מנסים להטמיע את הרעיונות הללו אצל הילדים, זה לא קל, כי לפעמים הם אומרים לנו שאלו רעיונות ישנים וצריך להתקדם הלאה. גם בנושא העצמת נשים חלה תנופה גדולה. הנשים אצלנו זוכות לעידוד מצב בעליהן לצאת וללמוד, להתקדם, ליזום פרויקטים כלכליים וכך הן תופסות מעמד ביישוב".

מטרת-העל היא להקים עוד ועוד יישובים בסגנון. "למנהיגי הכפר יש היום חזון להקים כפר אקולוגי", ממשיך שפון. "הם רוצים שכל המבנים העתידיים של היישוב ייבנו בבוץ וקש. כל הרעיונות הללו מחלחלים ליתר אנשי הקהילה ואנחנו מקווים שהמודל הזה יהיה מוצלח ושנצליח לשכפל אותו ליישובים אחרים. התקווה הכי גדולה שלנו היא שהממשלה תתלהב מהפרויקט ואז היא תוכל להפוך אותו מפרויקט נקודתי למשהו גדול הרבה יותר".

לפניות לניר יהב: nir_yah@walla.com