חמישי אישי עם מתן וילנאי

"אם לא היינו בממשלה לא היה דיון על הקפאה או תהליך מדיני, ואהוד ברק עושה הרבה מאוד כדי לעשות את המשא ומתן המקרטע הזה. כל עוד אנחנו יכולים להפיח רוח חיים בתהליך השלום, נהיה שם חרף כל הביקורת שאנחנו מקבלים, מתוך אחריות לאומית. אני נותן חודשיים – שלושה לראות מה קורה עם זה. עובדה שיש פרכוסים כאלה ואחרים. גם הפלסטינים צריכים לתרום את שלהם והם לא תורמים. זה לא רק אנחנו, גם הם אשמים כמובן. אבל בסוף נצטרך להחליט, אני לא יודע לומר מתי יהיה הרגע שברור שכלו כל הקצים. נצטרך לקבל החלטה לא פשוטה, לא בגלל כורסאות עור הצבי, אלא בגלל האחריות שלנו לוודא שהתהליך יתקיים".

"בצד הפוליטי, כיו"ר מפלגה, הוא בלי ספק נכשל. רואים את זה מיד. הוא עמוס בתפקידים בלי גבול. הוא הרבה יותר משר ביטחון, הוא לפחות גם חצי שר חוץ. ובנאדם אחד לא יכול לעשות יותר, מוכשר ככל שיהיה. וברגע שהעבודה לא נעשית רואים את התוצאה, בעיקר שיש כאילו תחליף למפלגת העבודה – קדימה. ואז הרבה חברים בעבודה אומרים: 'יש תחליף', וזאת עוד סיבה שאנחנו נראים כפי שאנחנו נראים".

וילנאי לא חושב שהוא אחרון תומכיו של ברק. "יש לו בשטח הרבה יותר תומכים ממה שנראה לכם", הוא אומר אך מסייג מיד: "אבל ככלל הוא בהחלט אישית במצב בעייתי, זה נכון".

"לכולם יש חלק, אבל הכי קל זה להאשים את ראש המפלגה. זה מאוד פופולארי, הוא שק חבטות לאומי. כל אחד נהנה לחבוט בו, ומפלגת העבודה - במקום לגבות - חובטת גם. ובמקום לארגן את השורות עוסקים אחד עם השני, כאילו יש על מה לריב. עוד מעט לא יישאר על מה לריב כתוצאה מזה. נוח להאשים את היו"ר, כי אז כל אחד מנקה את עצמו: 'זה הוא אשם, לא אני'. זה נוח, אבל הכי לא נכון. גם אם נראה שמובהק שזה אהוד, אני מטיל ספק, כי למרות שכל רעיונותינו בחזית העשייה, מבחינה פוליטית הם בנסיגה.

החוכמה שלנו זה ללכד עכשיו את השורות, בניגוד ל- DNA הפנימי שלנו, ולחזק את מפלגת העבודה, כי עם ישראל צריך מפלגת עבודה. אין מה לבכות על העבר המפואר שלנו. על זה לא בונים כלום. איך אומרים לי חברים שלי מהליכוד וממפלגות אחרות? 'צריך אתכם בפוליטיקה הישראלית'. הם שמחים שאנחנו על הקרשים, אבל 'צריך אתכם בפוליטיקה הישראלית', ואני מאמין בזה. אני מאמין גם שמפלגת העבודה תתאושש, למרות המצב הקשה. זה לא שאנחנו שוגים, פשוט איבדנו את הארגון ואת הרוח הפנימית שלנו".

"זה כבר פוגע בכל מיני מקומות. אבל אני כבר בגיל שאומר מה שאני מאמין בו, אני לא נבהל מאחרים. השיקול הוא רק מה שנכון בעיני, לא לטובת מפלגת העבודה ולא לטובת מתן, אלא לטובת מדינת ישראל ואני משלם על כך מחיר. בסניפים לפעמים תוקפים אותי על זה וזה בסדר גמור, אבל קודם כל, הדבר הכי חשוב, יותר מעל הכל זה יושר פנימי. כולם אומרים את זה, בודדים עושים את זה. אני שייך לבודדים".

"כרגע אני עוסק בהעברת חוק של החזית האזרחית של מדינת ישראל, זה חוק מאוד מורכב, ואני מקווה להעביר אותו. החוק הוא למעשה חוק העורף החדש, שקובע את חלוקת העבודה בזמן חירום בין משרדי הממשלה השונים לרשויות המקומיות, פקידו העורף, יחידות ההצלה והארגונים הוולונטריים שבעת חירום מבקשים לסייע. לפי ההערכה, החוק יעבור עד תום מושב החורף, בסביבות אפריל. אבל אני מאמין באתיקה, בנורמה ציבורית. מפריע לי שבמדינה הכל זה חוקי או לא חוקי. אם בית הדין מוציא איש פוליטי זכאי ועדיין זה נשאר מסריח, בשבילי זה מסריח. אתיקה זה משהו שהיה לנו ונעלם. פעם אנשי המילואים זה היה נורמה מובנת מאליה. זה שהיינו צריכים לחוקק את זה, זו תעודת עניות".