יש עוד כמה חודשים טובים וארוכים עד לחודש מאי 2012, אבל דומה כי המאבק הסוער נגד רפורמת הפנסיה בצרפת פתחה את מערכת הבחירות לנשיאות מוקדם מהצפוי. הנשיא סרקוזי יודע היטב כי הוא לא נאבק היום רק בעד הרפורמה אלא על עתיד שלטונו.
הסוציאליסטים קמו מהקבר. הם מתבוננים בסקרים ולא מאמינים. מרטין אוברי, המנהיגה האפורה שלהם, מובילה בסקרים ואילו הנשיא צלל לשיעורי תמיכה הנמוכים ביותר שלו מאז נבחר. הסוציאליסטים לא רק מריחים בחירות, הם מריחים פתאום ניצחון.
סרקוזי הכריז אתמול כי הוא הולך "עד הסוף" עם הרפורמה שלו. וכי יש לו ברירה. במשחק הורדת הידיים שלו נגד האיגודים המקצועיים הוא לא יכול להפסיד. בטווח הקצר סרקוזי הפסיד רק במערכה. אם יוותר - הוא יפסיד במלחמה וייתפס כנשיא חלש. הוא לא יכול לאפשר לסנאט שלא לאמץ את החוק. הוא תמיד יכול שלא ליישם אותו.
כן לרפורמה, לא לאלימות
קשים הם חייו של נשיא בצרפת. מצד אחד יש לו אילוצים לבצע רפורמות (סרקוזי, אגב, נבחר עם אג'נדה של רפורמות), אך מצד אחר יש לו חברה המגלה רתיעה מכל דבר שיכול לפגוע בהישגיהם של העובדים הצרפתים.
סרקוזי משקיף היום לעבר המחנה הפוליטי הנגדי, שמעוניין לראות את ההפגנות המחלישות אותו נמשכות. אבל הן עוד יכולות לשחק לטובת הנשיא.
הכיצד? מאז אמצע שנות ה?90 גל אלימות קשה מלווה את ההפגנות בצרפת, כמו היום. סרקוזי נתפס כמי שמסוגל לספק ביטחון לצרפתים טוב יותר מכל אחד אחר. הצרפתים תומכים במאבק נגד הרפורמה אבל לא באלימות. לשר הפנים היעיל לשעבר, סרקוזי, תינתן האפשרות לעשות את מה שהוא יודע לעשות: להעניק ביטחון לאזרחיו. התמונות הקשות מהעיר ליון אתמול לא שירתו את המאבק, אלא דווקא את הנשיא.