אפשר להתווכח איזה ענף ספורט מרגש, יפה, אנושי ומלהיב יותר. אבל אם מנתקים את הרגש ומביטים בעובדות, מגלים שהתחרות השנתית בעלת נתוני הצפייה הכי גבוהים, מחזור הכספים השנתי הגדול ביותר וההשקעה והקידמה הטכנולוגית הגבוהות ביותר היא סבב מירוצי המכוניות הוותיק והיוקרתי ביותר - פורמולה 1.
זה הרבה יותר מספורט: מדובר בתעשיית ענק גלובלית שמגלגלת 4 מיליארד דולר בעונה עם רייטינג עולמי שנתי של 700 מיליון צופים למירוץ - מהם 400 מיליון בשידור ישיר של כ?20 מירוצים בין מארס לנובמבר. ביום ראשון הקרוב ב?08:00 (שידור חי בערוץ +5 לייב) ייערך בדרום קוריאה מירוץ מספר 17 (מתוך 19 העונה) על מסלול חדש שבנייתו הושלמה בשבועיים האחרונים. לא פחות מחמישה נהגים מתמודדים ראש בראש על תואר האליפות, כך שהתחרות פתוחה ותימתח עד ההקפה האחרונה ממש.
מירוצי פורמולה 1 הושקו בתחילת המאה הקודמת, אך האליפות הרשמית והמסודרת נפתחה ב?1950, והסבב התרכז בתחילה באירופה. מקץ 61 שנים מתאפיין הסבב בחדירה חסרת תקדים למזרח הרחוק (מירוצים במלזיה, סין, סינגפור, יפן ודרום קוריאה) ולמפרץ הפרסי (בחריין ואבו דאבי, שם נמצא המסלול היפה והמשוכלל ביותר). 12 קבוצות, 24 נהגים, 19 מירוצים על ארבע יבשות.
באיטליה נחשבת פרארי לקבוצה של המדינה, ויש אומרים שהיא "הדת השנייה הכי פופולרית" שם. קבוצת מקלארן מזוהה עם הבריטים, מרצדס עם הגרמנים, רד בול עם האוסטרים. אבל זהו ספורט שמגלם את הגלובליזציה. קחו לדוגמה את הנהג הפייבוריט לזכייה באליפות - מארק וובר. מדובר באוסטרלי שמתחרה בקבוצה אוסטרית שמפעליה ומרכז הפיתוח שלה נמצאים באנגליה והיא משתמשת במנוע צרפתי ובצמיגים יפניים. חברו של וובר לקבוצה הוא גרמני - סבסטיאן פטל.
וובר בן ה?34, שמוביל עתה את טבלת דירוג הנהגים, מחזיק בשיא שלילי בתולדות הפורמולה 1: הוא התחרה ב?130 מירוצים בשמונה עונות לפני שטעם את ניצחונו הראשון בשנה שעברה בגרמניה. לפני ארבע שנים, כשחתם בקבוצת רד בול הצנועה, אמר: "אני משלים עם כך שלעולם כבר לא אהיה אלוף עולם". זה לא הפריע לו לתת עונה חלומית נגד כל הסיכויים, והוא נמצא במרחק נגיעה מהתואר.
הקבוצות הבכירות - פרארי, מקלארן, רד בול ומרצדס - מעמידות תקציב שנתי של 350-250 מיליון דולר. סכומים אלה כוללים את עלות פיתוח המכוניות ואת תשלום השכר ללא פחות מ?500 עובדים. המשתכרים הבכירים, מטבע הדברים, הם הנהגים: הנהג הבכיר של פרארי, הספרדי פרננדו אלונסו (פעמיים אלוף עולם בעברו), שזוכה במולדתו למעמד של אל, מקבל 40 מיליון דולרים לעונה. לואיס המילטון הבריטי של מקלארן, שלפני שנתיים (בגיל 23) הפך לנהג הצעיר בהיסטוריה שזכה באליפות העולם, מרוויח רק מחצית משכרו של אלונסו, אבל משלים הכנסה בפרסומות ובהסכמי חסויות.
מי יארח את הקרקס
ההבדל בין ניצחון להפסד בפורמולה 1 נמדד בפרטים הקטנים ביותר - שמתורגמים בסופו של דבר לאלפיות שנייה. בפגרה לקראת העונה הנוכחית, למשל, פיתחה קבוצת פרארי או?ם מיוחד בצורת קונוס שמחבר את הגלגל למכונית. המחשבה שעמדה מאחורי הפיתוח היתה שהאום המדובר ישפר את מהירות החלפת הגלגל במירוץ בעשירית שנייה - נצח במונחי פורמולה 1. ההשקעה בפיתוח עמדה על רבע מיליון דולר. הקבוצות הגדולות, מיותר לציין, חיקו את פרארי ופיתחו עד מהרה אום משלהן.
בשל הסכומים האדירים והרגישויות פושה בפורמולה 1 תופעה של ריגול תעשייתי. לפני שלוש שנים הביאה פרשת ריגול שכזו לעונש חסר תקדים בחומרתו בספורט: חברת מקלארן, נחשף, השתמשה במידע סודי שהועבר לה מעובד פרארי. היא נקנסה בסכום של 100 מיליון דולר - ובנוסף נמחקו נקודות שצברה באותה עונה.
באופן סדיר מחזיקה כל קבוצת פורמולה 1 במחשבי?על עם תוכנות CFD (פיתוחים אירודינמיים) ומנהרות רוח ברמה של מפעלים לייצור מטוסים. שם הן עורכות ניסויים ובדיקות ומייצרות את כל חלקי המכונית. במעבדות אלה משקיעות הקבוצות אלפי שעות ועשרות מיליוני דולרים - לעיתים כדי לפתח רכיב שישפר את ביצועי המכונית במאית אחוז - נתון שמתורגם על המסלול לאלפיות יקרות של שנייה.
ברני אקלסטון הוא תופעה. בעוד פחות משבוע יחגוג האיש, שהונו האישי נאמד ב?1.5 מיליארד פאונד, יום הולדת 80. אקלסטון הוא סוחר מכוניות בריטי שנכנס לעולם מירוצי המכוניות ועם הזמן הפך לאיש החזק ביותר בפורמולה 1, כשרכש את זכויות השידור והזכויות השיווקיות של הסבב. הוא אחראי להכנסות של מיליארדי הדולרים בענף. בכירי המדינאים, אנשי העסקים והתרבות ברחבי העולם מבקשים את קירבתו.
רק לפני שבוע קרן מאושר ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, כשפגש את אקלסטון, והשניים סיכמו שמ?2014 תארח רוסיה מירוץ בסבב על מסלול שייבנה באי סוצ'י. גם רומא תזכה לארח מירוץ רחובות מדהים (כנראה ב?2013), ובשנה הבאה תארח גם הודו את קרקס הפורמולה הנודד. ב?2012 תשוב ארה"ב לסבב עם מסלול חדיש שיוקם באוסטין, טקסס.
כולם רוצים להיות חלק מהחגיגה הענקית ועומדים אצל ברני בתור. ואפשר להבין אותם: הם לא מארחים מירוץ - הם מארחים אירוע חובק עולם. מדובר בסוף שבוע שלם של סיקור תקשורתי. בשישי נערכים אימונים, בשבת מקצה הדירוג וביום ראשון - המירוץ עצמו. לכל האירועים מגיעים מאות אלפי צופים. בנוסף מתקיים הפנינג גדול שכולל חידוש מהשנה שעברה - הופעות של להקות רוק במסלול.
הכרטיסים הזולים ביותר לסוף שבוע כזה - למקומות ישיבה ביציעים צדדיים - עולים כ?400 יורו. אם תרצו נקודת תצפית טובה מול רחבת הטיפולים ונקודת הזינוק או הסיום - תתבקשו לשלם עד 1,200 יורו. אבל הפינוק האולטימטיבי הוא ישיבה ב"פאדוק קלאב", המקום שמכונה בפי אנשים שביקרו בו "גן עדן". מדובר באולמות אירוח היי?טקיים משוכללים ונוצצים שבהם מוצע אירוח ברמה דמיונית, כולל חיכוך עם הנהגים ועם סלבס, מסיבות נחשקות עם אלכוהול משובח ומנות מעשה ידיהם של שפים מובילים, לצד ביקור במוסכים וקבלת מזכרות. הקבוצות מצידן לא חוסכות בפינוק. מחירי כרטיסי כניסה ל"פאדוק קלאב" נעים בין 2,500 ל?5,000 יורו לסוף שבוע אחד.
מירוץ פורמולה 1 הוא הפקה טלוויזיונית אדירה. הוא מצולם בו בזמן ב?90 מצלמות, חלקן ממוקמות על המסלול, אחרות על גבי המכוניות עצמן, ויש מצלמות באוויר (ממסוקים) ובתוך המוסכים. מדובר במצלמות באיכות גבוהה שמסוגלות לספק צילומי הילוך איטי מרהיבים. בכל מירוץ גדוש מתחם התקשורת במאות עמדות שידור באורך כולל של 400 מטרים.
כל מסלול משלם לאקלסטון לא פחות מ?34 מיליון דולר על הזכות לארח מירוץ, ואקלסטון דורש גם ערבויות מראשי המדינה המארחת (לכן נפגש עם פוטין). אוסטרליה, למשל, שמארחת מדי שנה מירוץ במלבורן, מפסידה ביודעין 50 מיליון דולר על כל מירוץ - אבל פשוט מסרבת לוותר על התענוג. "זהו מותג בעל חשיבות עליונה ומוקד למשיכת תיירים, מפרסמים וליצירת מקומות עבודה. זה שקול בחשיבותו לאירוח אולימפיאדה", הסבירו מארגני המירוץ במלבורן.
האוסטרלים יודעים על מה הם מדברים. מירוצי פורמולה 1 הם סמל סטטוס, ולכן כמה מאנשי העסקים הבכירים בעולם - דוגמת ריצ'רד ברנסון הבריטי, ויג'אי מאליה ההודי ודיטריך מאטשיץ האוסטרי - הקימו קבוצות שמתחרות בסבב. כל מירוץ מושך אליו סלבס בכמויות מסחריות מתחומי הספורט, התרבות, העסקים והפוליטיקה. כוח המשיכה של הענף מביא לחתימת חוזים בסכומים אסטרונומיים. הבי.בי.סי הבריטי, לדוגמה, משלם 65 מיליון דולר תמורת העונג לשדר עונה. חברת LG חתמה עם אקלסטון על חוזה לאספקת כל מסכי המסלולים בעלות של עשרות מיליוני דולרים - ועוד נדרשת לשלם 240 מיליון דולר תמורת הזכות.
חברת הצמיגים ברידג'סטון, שהחוזה שלה מסתיים בסוף העונה הנוכחית, משלמת לקבוצות המתחרות 150 מיליון דולר על הזכות לספק צמיגים למכוניותיהן. ומובן שהבנקים הגדולים בעולם וחברות ההימורים המובילות משלמים נתח נוסף בעבור הזכות לפרסם במסלולים עצמם. זאת נוסף על נותני חסויות ומפרסמים מקומיים בכל מדינה שמארחת מירוץ. ההיגיון הכלכלי פשוט: פורמולה 1 מזוהה עם הטוב, המהיר, החדיש והמתקדם ביותר. זהו מותג פרימיום שמשדר עוצמה אדירה, איכות אולטימטיבית ויכולת טכנולוגית מובילה - לצד שיק וסקסיות אופנתית.
חלק מהקבוצות בפורמולה 1 שייכות ליצרניות הרכב, דוגמת רנו ומרצדס. בעבר נפוצה אמרת כנף בסבב: "התחרה ביום ראשון - מכור ביום שני". כלומר: חברות שזוכות במירוץ מגדילות באופן אוטומטי את מחזור המכירות שלהן למחרת.
ההצלחה המסחרית היא הגורם לכך שעל סרבלי הנהגים מוצגים אינספור שמות של ספונסרים ומפרסמים ובהם חברות עולמיות כמו הוגו בוס, פדקס, בו?ש, ג'וני ווקר, בנק סנטנדר, מלונות הילטון ונעלי ריבוק. ויש גם ישראלים שמשקיעים בעסק, דוגמת היהלומן ואיש העסקים בני שטיינמץ. המירוץ היוקרתי ביותר בסבב הוא מירוץ מונטה קרלו (מונקו). לכבוד מירוץ הכבישים המיוחד בנסיכות סיפק שטיינמץ למקלארן הגה עשוי יהלומים - וגם על קסדות הנהגים שובצו יהלומים "ישראליים".
המשבר הכלכלי עזר
המשבר הכלכלי העולמי הגדול היה צפוי להכות חזק בענף כמו פורמולה 1. אבל דווקא משם יצאה לעולם העסקי הבשורה, כשהמשבר הפך להזדמנות. קבוצות טויוטה, הונדה וב.מ.וו פרשו מהסבב. הונדה רצתה להיפטר מהקבוצה - עד שהסכימה למכור את הזכויות שלה תמורת דולר בודד לרוס ברון, שהיה מנהל העל בהונדה והפך לבעל הקבוצה שנקראת מאז על שמו. ברון בנה מכונית שזכתה באליפות העולם בשנה שעברה, ולא רק שזכה ברווחים עצומים מספונסרים ומבונוסים שקיבל עקב הניצחונות - אלא אף עשה סיבוב רווחי ראוי לציון כשמכר את הקבוצה כעבור שנה למרצדס תמורת לא פחות מ?120 מיליון דולר.
מכונית מירוץ שמשתתפת בפורמולה 1 היא תופעה מוטורית ייחודית וחריגה. היכולות האירודינמיות שלה מאפשרות לה לנסוע כשהיא הפוכה על תקרה. מדובר במכוניות שמאיצות מ?0 ל?180 קמ"ש וחוזרות ל?0 - והכל בתוך שש שניות. עם מנועי V8 בנפח 2.4 ליטר המוגבלים ל?750 כ"ס, המנועים מטפסים ל?18 אלף סיבובים לדקה.
יצרניות הרכב שמשתתפות בפורמולה 1 משתמשות בפיתוחים מתחומי הטכנולוגיה, הבטיחות ואיכות הסביבה גם במכוניות שהן מייצרות באופן סדרתי ורגיל. לפני פתיחת עונת 2009, למשל, פותחה מערכת KERS - מנגנון אגירת אנרגיה קינטית. הרעיון הוא שברגע שהנהג לוחץ על הבלמים, האנרגיה שמושקעת בבלימה נאגרת ונטענת במצבר. כשהמצבר הזה מתמלא, אפשר לשחרר את האנרגיה האגורה בלחיצת כפתור - ולקבל כמה שניות של תנופה שמוסיפה למנוע עוד 80 כ"ס.
מדובר במירוץ חימוש של ממש, מה שגורר את אחת הביקורות הגדולות שסופג הענף: לדברי המבקרים, כיום מוכרעים המירוצים במוסכים ובמעבדות יותר מאשר במסלול. במילים אחרות: משקלם של ביצועי הנהגים הפך להיות שולי לעומת השיפורים הטכנולוגיים. יש בכך מן האמת, אבל יש לזכור שנהגי פורמולה 1 הם ברמה של טייסי קרב. הם עוברים הכשרה פיזית ומנטלית אדירה מגיל צעיר, ורק המעטים השורדים עושים את הדרך מסבבים מוטוריים משניים לפורמולה 1 הבכירה.
האויב הגדול ביותר של פורמולה 1 הוא היעדר תחרותיות. הקהל דורש לראות אקשן על המסלול - עקיפות, דרמות, מאבקים פתוחים, כמו בימים הגדולים של אלן פרוסט ואיירטון סנה בשנות ה?80, כשהמכוניות היו טהורות יותר ולנהג היתה השפעה גדולה יותר. לזכות התאחדות הספורט המוטורי והתאחדות קבוצות פורמולה 1 ייאמר שהן מצאו בשנים האחרונות נוסחאות שתרמו למאבקים צמודים ודרמטיים בין נהגים מקבוצות שונות. מספר שינויים שהוכנסו השנה, למשל שיטת ניקוד חדשה, איסור על תדלוקים במהלך מירוץ ובעיקר המשך ההגבלות הנוקשות על הפיתוח הטכנולוגי (שנתן עדיפות ברורה לקבוצות העשירות והחזקות) - העצימו את התחרותיות בין שלוש קבוצות עילית די שוות ברמתן, ולא פחות מחמישה נהגים רצים כעת לאליפות העולם.
בועז קורפל הוא האושיה מספר אחת של הספורט המוטורי בישראל, בין היתר כשדר וכפרשן בכיר של מירוצי פורמולה 1. "פורמולה 1 הוא ענף עם עוצמה מפלצתית שמספק חוויה אדירה לכל החושים", מעיד קורפל, "הספורט הזה כה חזק, שהוא לא ייעלם לעולם. הוא חשוב למדינות המארחות. זו תעשייה שמפרנסת עשרות אלפי משפחות ומגלגלת כסף עצום. בשורה התחתונה, הקסם של פורמולה 1 עובד ומוכיח את עצמו. אין כמו פורמולה 1".