דו"ח ההערכה ודירוג של ארגונים ללא כוונת רווח של ארגון "מידות" התפרסם הבוקר (שלישי). הדו"ח קובע כי ממשלת ישראל כשלה לאורך השנים בטיפול בתחום מניעת מעשי אלימות נגד נשים בהיבט התיקצובי והארגוני.
על פי הדו"ח, 80% מהוצאות הממשלה לשנת 2009 להתמודדות עם אלימות מסוג זה מיועדות לענישה ורק 20% להגנה, טיפול ושיקום. עוד עולה מהדו"ח, כי הממשלה מעולם לא גיבשה תכנית לאומית או רשות לאומית לתיאום פעולות הממשלה בתחום. כמו כן, לרבים מהארגונים הפועלים בתחום אין משאבים, ידע או כלים להעריך את הצלחותיהם ולהעיד על השינוי החברתי שהם מייצרים. בשל כך, נטען בדו"ח, התורמים הגדולים נמנעים מלהשקיע את כספם בארגונים מפני שהם מרגישים שהתרומה לא תטופל באופן אפקטיבי.
עוד עולה מהדו"ח, כי קרוב ל-200 אלף נשים מוכות חיות בישראל, וכמעט כל אישה נפגעה לפחות פעם אחת בחייה מהטרדה מינית, תקיפה מינית, אלימות כלכלית או חברתית. בנוסף, רק רבע מהנשים שנפגעו פיזית ועשירית מהנשים שנפגעו מינית, דיווחו על כך לגורם מטפל.
956 אלף נשים הוטרדו מינית
מנתוני פילוג האלימות בדו"ח, עולה כי 4,279 נשים סבלו השנה מהטרדה מאיימת, 15 נשים נרצחו בידי מכר קרוב, 956 אלף נשים הוטרדו מינית, 3,700 נשים נאנסו ו-158 אלף נשים הוכו בידי מכר קרוב.
היקף כלל ההשקעות הציבוריות במיגור התופעה ובטיפול בקורבנותיה עומד על 456 מיליון שקלים בלבד, בהם עלויות אכיפה וענישה. סכום זה מהווה 0.12% בלבד מתקציב המדינה לשנת 2010.
69% מהוצאות המדינה למניעת האלימות נגד נשים מוקדשות לתחום הענישה נגד העבריינים. לדעת מחברי הדו"ח, חלוקה תקציבית זו שגויה מפני שבמדינות מערביות רבות הוכח כי שהשקעה מירבית בחינוך, טיפול ומניעה מניבים תוצאות טובות מהשקעה בענישה והחזקת אסירים בבתי הכלא. כך לדוגמא, בשנת 2009, עמד הסעיף התקציבי של משרד הרווחה המיועד למענקים לנשים שיצאו מהמקלטים או לנשים שהותקפו פיזית או מינית על 0 שקלים.
מסקנות והמלצות הדו"ח הופצו הבוקר בין משרדי הממשלה הרלוונטיים. בין השאר נכתב, כי המדינה צריכה לפתח ראייה מערכתית ולייסד תכנית לאומית למניעת אלימות נגד נשים. כמו כן, נדרשת השקעה גדולה יותר במניעה, איתור מוקדם והשקעה בשיקום ארוך טווח לנשים פגועות.