החמצה זדונית

מי שיודע טעמו וניחוחו של אוכל ביתי, לא יבלבלו אותו במזון תעשייתי, שיש עליו טביעות טעם של החומר המשמר, של קו הייצור ההמוני, זה שאין בו נגיעת היד והלב העושה את האוכל הביתי למה שהוא. יצרנים מתוחכמים מנסים להרשים את הלקוחות באמצעות אריזות יצירתיות. כתוביות בנוסח "בטעם ביתי" וכדומה, אך זה בדרך כלל מבטיח אכזבה. השם "עוגות הבית" הטבוע על אריזות מסוימות, לעולם לא יעמיד אותו בשורה אחת עם ניחוח העוגות היוצאות מהתנור הביתי.

רצח ראש הממשלה יצחק רבין אמור היה להיות סוג של טראומה לאומית, חוצת מחנות. מעין תזכורת כואבת של גבולות המחלוקת בין אחים. אין זה סוד שהתמונה שונה לחלוטין. מדי שנה, מערך מתוקשר וממומן מנחה את טקסי האזכרה, בקו פוליטי דורסני. מדי שנה, חוזרים המפיקים לתפקיד המאשימים ומושיבים על כסא הנאשמים את כל מי שלא מתכופף למה שהם מכנים 'מורשת רבין'. ניחוח הלינץ' השנתי הולך ומתחזק ככל שמתקרבים לימים שבין התאריך העברי של הרצח לתאריך הלועזי. רבנים, מתנחלים, משפחתו של הנאשם ברצח, חובשי כיפה לגווניהם, אוניברסיטת בר אילן ודומים, נמצאים ברשימה האולטימטיבית (אני ממש סקרן לדעת מי יועלה השנה על המוקד).

מיותר לציין שהייתי מצפה שזה ייראה אחרת. הייתי רוצה לראות מכנה חברתי רחב ככל האפשר, הרואה ברצח שבירת כלים מסוכנת הראויה לכל גינוי והוקעה. אך לא רק שתעשיית הזיכרון אינה חפצה בכך, אלא שהיא עושה ככל שש בידה להדיר ממנה חלקים נרחבים מהציבור. הקמפיין המגוחך של "מורשת רבין", שהפך אותו ללבו של יום הזיכרון הוא ניצול ציני ומרושע של מי שאין עניינו בהוקעת מעשה הרצח, כמו שהוא חפץ להשיג דרכו מטרות פוליטיות, תוך הרחבת השסע החברתי וחידודו.

אני כשלעצמי, אינני מוכן בשום אופן לקבל את תכתיבי מורשת רבין מבית מדרשם של מי שמבקשים לגרש אותי ועוד מאות אלפי יהודים מביתם. אינני מקבל את מורשת רבין, זו שהביאה עלינו את אסון אוסלו ונהרות של דם, שבצוק העיתים כינו אותם 'קורבנות השלום'. גם אינני מעריץ גדול של מי שבתפקידו כראש ממשלה היטיב להשתלח בחלקי העם שחלקו על דרכו. קשה לשכוח את הכינוי "פרופלורים" שהדביק למתיישבי הגולן, או את ההצהרה השערורייתית שלו שהוא ראש ממשלה של 98% מהעם. הקרע שהוא היטיב להזין בין חלקי העם על אף תפקידו הממלכתי, לא נראה לי צברי או ישראלי. הוא נראה לי כגסות רוח.

אף על פי כן, הוא היה ראש ממשלה של מדינת ישראל. המחלוקת עליו בהפגנות, הצהרות ומחאות יצירתיות היו לגיטימיות, לא פחות מהאופן בו נהג השמאל בממשלת בגין ובשרון במבצע שלום הגליל. זוכרים מי הניף שלטים הקוראים "שרון רוצח"?. לעומת כן, שליפת אקדח היא חציית גבול חמורה ואף אסורה באיסור הלכתי, שיש להוקיע מכל וכל.

זה היה צריך להיות המסר היוצא מכל חלקי העם כאיש אחד. אך יש מי שמכוון את הדברים אחרת. הזיכרון התעשייתי המעושה והדורסני מחטיא את מטרתו. במקום שיהיה מדובר ביום של חיבור בין חלקי העם. בהחלטה משותפת נדרשת ומחויבת המציאות שבוויכוח בין אחים לא משתמשים באקדחים. שלא בטובתנו, זה הפך לעוד לאירוע פוליטי הזוי, ומעורר שאט נפש, וחבל.