טקס עצם הזהב - חלק ב'

בהמשך לכתבה הקודמת בסדרה- הכלבים תפסו כל חלקה טובה בהוליווד והשתלטו על המסך הרחב. אפשר לראות את זה בסרטים לילדים, בסרטים לבוגרים ובאנימציות בהן הכלבים מוצגים לעיתים ממש כמו בני אדם (מדברים, מנגנים ומשחקים 'טקסס הולדם פוקר'). כאן בוואלה!בעלי חיים אנחנו מצדיעים לכלבים המפורסמים ביותר שהוצגו לנו בקולנוע במשך השנים ומכתירים את הכלבים המפורסמים ביותר. טקס פרסי עצם הזהב- כתבה שנייה בסדרה.

האצ'יקו הוא סרט המספר על מורה למוסיקה אשר מאמץ כלב אשר מתרגל לחכות לבעליו כל יום בתחנת הרכבת בשעות הצהרים כל יום כשהוא חוזר מהעבודה (מה שכבר מעלה ספקות בנוגע לאמינות הסיפור- ממתי למוסיקאים יש עבודה?).

בשלב מסוים בסרט (זהירות! ספוילר דיי רציני למי שמתכנן לראות אותו) נפטר המורה למוסיקה בטרם עת, ואילו הכלב ממשיך לחכות לבעליו בתחנה במשך שנים לאחר מכן.

הסיפור הוא למעשה יפני אך משום מה שינו את כל התפאורה של הסרט לארצות הברית. למה? כי רצו להתאים אותו לקהל האמריקאי. זה לא מסתכם רק בזה. עשו לסרט הזה עיבוד אמריקאי למהדרין והאמת המרה היא שהוא פשוט נורא ואיום. הרי מה שיפה בסיפורים יפניים הם האיפוק היחסי ולא הקיטשיות ודמעות האמריקאיות שהציפו את הסרט הזה. אפשר להגיד בעצם שבסרט הזה לא קורה הרבה למרות שזה סרט ארוך מאד. תוסיפו לזה את קיטשיות אמריקאית מזוקקת ושעה שרואים את הסרט מהעיניים של הכלב- ותקבלו עינוי של ממש.

למרות שהסרט התפספס בכל כך הרבה מובנים, וריצ'ארד גיר משחק בו, עדיין חייבים להודות שיש משהו יפה בסיפור היפני המקורי. אני בטוח שכל מי שראה אותו לא נשאר אדיש לשנייה האחרונה בסרט, בו מגלים לך שהסיפור עליו נכתב הסרט הוא אמיתי.

הציון- כלבלב אחד נאמן מתוך חמש. פספוס למרות הכלב החמוד.

אוהבי הרומנטיקה לא כדאי לכם לפספס את הסרט הזה. הסרט 'היפייפיה והיחפן' אשר יצא לאקרנים ב-1955 הוא סיפור אהבה בין כלבת קוקר-ספיינל בשם ליידי אשר גרה בביתם של הזוג ג'ים ודארלינג לבין שנאוצר אשר גר ברחובות ומעביר את יומו בהתחמקות מהכלבן העירוני שמחכה ללכוד אותו. בסרט, ליידי שמה לב להתנהגות משונה מצד ג'ים ודארלינג ואילו השנאוצר, הלא הוא היחפן, מרגיע אותה בהסברו שזאת התנהגות נורמאלית לחלוטין של זוג אשר מצפה לתינוק, ואיך שבקרוב הם יוציאו אותה מחייהם כשהתינוק יגיע, מה שכמובן לא מרגיע אותה במיוחד. בין השניים מתפתח כמובן רומן המלווה בהסתבכויות שונות, כמו התגלגלות של ליידי למכלאה העירונית ומריבה עם שני חתולים סיאמים מעצבנים ומרושעים, שגרמו לכך שלכל חתול סיאמי הודבקה סטיגמה של חתול נוראי.

סצנה אחת מהסרט נשארה חקוקה בזיכרון הקולקטיבי והיא של היפהפייה והיחפן אשר סועדים ספגטי לאור נרות כשברקע טוני המסעדן מנגן להם באקורדיון את השיר "לה בלה נוצ'ה".

יחד עם היפהפייה והיחפן אנחנו נכנסים לעולמם של הכלבים: עולם של כלבנים, מכלאות, טינה לחתולים וספגטי בולונז. ולכן, הסרט הזה מקבל ציון מכובד בהחלט.
הציון- שולחן לארבעה כלבלבים בבקשה.

מקס, למי שלא מכיר, הוא בנו המתבגר של האבא הכי מביך בעולם- גופי גופ. זאת הייתה הברקה גאונית מצד הכותבים בדיסני להצמיד לגופי, אחת הדמויות המגוחכות ביותר עלי אדמות, בן מתבגר שיהיה נבוך מכל העסק. הסרט, אשר נקרא בשפת הקודש "גופי הסרט", מתמקד בחייו של מקס מהיום האחרון ללימודים עד מסע הדיג המטורף אשר נכפה עליו לצאת אליו עם אביו. זה ככל הנראה סרט ההתבגרות הטוב ביותר של דיסני אשר מתרחש כולו ביקום הצבעוני של גופי, בו כולם למעשה כלבים אנושיים.

הסרט גם כולל בתוכו פסקול נהדר ושירים שנשארים איתך הרבה אחרי שסיימת לראות אותו. יש בסרט הזה הכל - מספריי גבינה ועד אהבת אמת, לכן הוא זוכה בפרס עצם הזנב לכתבה הזאת.
הציון- חמישה כלבלבים מגושמים.