בשבוע שעבר טילפן אלי ידיד ושאל אם הוא מפריע. עניתי לו, כמנהגי לידידים ותיקים, כי לעולם אינו מפריע. הוא הוסיף, כן, אבל זו שיחה באמצע הנאום. איזה נאום? התפלאתי. תשובתו המפתיעה היתה: הנאום של הנשיא האיראני.
ואז הבנתי סוף?סוף עד כמה מעוותת התפיסה הרווחת לגבי הנושא האיראני בכלל ונשיא איראן בפרט. נשיא איראן הוא איש לא חשוב, לא באיראן ולא בלבנון. נשיא איראן הוא מוציא לפועל ולא האיש שקובע את מדיניות ארצו. הביקור שלו בלבנון לא הועיל לאיש בלבנון, גם לא לנסראללה, ולא הזיק לאיש, גם לא בישראל.
זה היה מפגן כוח לקראת פרסום מסקנות הטריבונל הבינלאומי שאמור לקבוע אם עלה על עקבות מבצעי הרצח של ראש הממשלה חרירי.
נסראללה יודע את האמת, הרצח בוצע על ידי אנשיו. גם אחמדינג'אד יודע אותה אמת, מאחר שהאיראנים שולטים בחיזבאללה, ורצח כזה לא היה מתבצע ללא אישורם. גם ראש ממשלת לבנון יודע את האמת, כי היא ידועה לכל ילד בלבנון. אנשי חיזבאללה רצחו את חרירי, ופרסום המסקנות יכול לפגוע בארגון. זו הסיבה לביקורו של אחמדינג'אד בלבנון בשבוע שעבר. האיראני בא כדי לרמוז לעולם שחיזבאללה לא עומד לבדו, והטריבונל צריך לשקול גם את תגובת איראן לפרסום מסקנותיו.
מעבר לכך, היה גם עניין אישי בביקור. אחמדינג'אד מחפש לעצמו, באופן אישי, כמה רגעים של נחת. הוא לא יכול לזכות בהם באיראן, שם הוא שנוא על ידי רבים, אז הוא נסע להתבשם בצהלת ההמון השיעי בלבנון, שם רואים בו מנהיג חשוב. מי שחושב שלמנהיג איראן אין אגו ורצון לקבל כבוד - טועה.
אבל במהות הדברים חשוב להדגיש כי לא היתה זאת נסיעה של מנהיג מנצח, ולא היתה זאת הופעה שמקורה בעוצמה, אלא מדובר היה במסע שנובע מחולשה בבית ומחששות לגבי מה שיתרחש בלבנון.
מופעי ליצנות פרימיטיביים
חבל שהתקשורת הישראלית נתנה לביקור משקל גדול ממה שהיה לו באמת. המופעים היו מופעי ליצנות פרימיטיביים שדיברו אולי ללב ההמון המתלהב שנאסף בארץ השיעים בדרום ביירות ובדרום לבנון, אך אין להם שום משמעות מעשית. לא היה טעם להאזין להם, וניתן היה לנחש את הטקסט שידוקלם בהתלהבות סוחפת עוד בטרם פתח אחמדינג'אד את פיו. שום חדש לא היה ולא יכול היה להיות בהם.
הניסיון לקבוע כי הביקור יביא למלחמה עם ישראל או למלחמת אחים בלבנון מצביע על אי הבנה בסיסית. האיראנים רואים בחיזבאללה מכשיר לתגובה, אם איראן תותקף. הם לא יתנו לנסראללה לבזבז את כל מה שהם בנו עבורו אם לא מדובר בצורך אמיתי. לכן לא היה שמץ של סכנת התלקחות בעקבות הביקור, האיראנים היו מונעים כל התלקחות, גם אם מישהו בלבנון היה חולם עליה. מה גם שאחרי ההרס שהותירה שם ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה לא בטוח שגם בקרב הקהילה השיעית יש מישהו שמתגעגע למופע דומה.
בנוסף, הלבנונים עצמם מכירים את הסחורה. הם מודעים לחולשות ולנקודות החוזק של חיזבאללה וממילא לא העלו בדעתם לצאת למלחמה פנימית בעקבות הביקור ההזוי. לכן טוב עשו דוברי הממשלה ושריה בכך שכמעט התעלמו מהביקור, זאת התגובה הראויה.
הבעיה העיקרית עם איראן אינה הופעותיו המגוחכות של נשיא איראן, אלא מעבדות הגרעין ומפעלי ההעשרה המקרבים את איראן מדי יום אל היכולת הגרעינית. אלה לא יפעלו מהר יותר בגלל הביקור וההצהרות שונות. הם גם לא יעצרו, אלא אם יופעל כוח של ממש נגד איראן. המפתח אינו בבינת ג'בייל, המפתח נמצא בוושינגטון. כל ניסיון איראני להסיט את המבטים ללבנון הוא ניסיון להפנות את תשומת הלב מן העיקר.
לישראל, שכנתה של לבנון, אסור להתבלבל. ביקורו של אחמדינג'אד חסר ערך, ודבריו פתטיים. מהירות הסיבוב של הצנטריפוגות באיראן היא המאיימת על ישראל, האזור והעולם. חוסר נחישותו של הממשל בארה"ב, כמו גם חוסר רצונם של ממשלות סין ורוסיה לפעול בנחרצות נגד איראן, אמורים להטריד את דורשי הטוב והיציבות באזור, ולא נאומיו של הנשיא האיראני. אסור לנו להתבלבל בעניין הזה.