דו"ח המבקר: מאות גשרים בסכנת קריסה

סכנה ממשית נשקפת להולכי הרגל בגשרים שברחבי המדינה – כך קובע מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, בפרק שעוסק בטיפולן של הרשויות המקומיות בתחזוקת גשרים לכלי רכב ולהולכי רגל. במסגרת הדו"ח על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2009, ערך משרד מבקר המדינה ביקורת במאות גשרים בעיריות חיפה, תל אביב-יפו, רמת גן וקריית גת, ומהדו"ח עולה תמונת מצב קשה באשר לתחזוקת הגשרים ברוב הרשויות המקומיות שנבדקו.

לפי הדו"ח, הרשויות הן האחראיות לשמירה על מצבם התקין של הגשרים ועל תחזוקתם השוטפת, ובכל המקרים הן לא עקבו אחר מצבם ההנדסי של הגשרים ולא יזמו עבודות תחזוקה שוטפת בהם. כמו-כן נמצאו ליקויים בטיפולן ובפיקוחן של הרשויות המקומיות בגשרים שהאחריות להם היא של יזמים פרטיים ובפיקוחה של העירייה.

בדו"ח צויין כי "לגשרים לכלי רכב ולהולכי רגל תפקיד רב-חשיבות במכלול התשתיות במדינה. הגשרים משמשים בכל יום אזרחים רבים. הזנחת הטיפול השוטף בהם עלולה לגרום לאבדן חיי אדם או לפגיעה בהם. לקריסה של גשר יש גם משמעויות כלכליות ניכרות. נזק שנגרם לגשר כתוצאה מהזנחה עלול להיות בלתי הפיך, או שתיקונו לא יהיה כדאי מהבחינה הכלכלית".

דו"ח המבקר קובע כי על הרשויות המקומיות להקים מאגר נתונים של מצאי הגשרים שבתחום שיפוטן. על פי המלצת המבקר, המאגר יכלול נתונים מפורטים על הגשרים. כמו כן הדו"ח מציע לרשויות לפעול לתחזוקת הגשרים על מנת להבטיח את תקינותם, במיוחד בגשרים העלולים לסכן את ביטחון הציבור. "לצורך ביצוע פעולות אלו על הרשויות המקומיות לקבוע נהלים ותכניות עבודה לביצוע בדיקות יזומות על פי לוח זמנים קבוע ולהקפיד לפעול לפיהם בצורה סדירה", צויין בדו"ח.

מבקר המדינה פרסם דו"ח חריף במיוחד בכל הנוגע לטיפולם של משרדי הממשלה והרשויות המקומיות בסוגיה של הרס המצוק החופי. למרות הסכנה של פגיעה מיידית בנפש, התמוטטות הבתים פגיעה בערכי טבע, ואף על פי שהבעיה מוכרת כבר שנים לרשויות ולמשרדי הממשלה - על פי הדו"ח עדיין לא נעשה דבר בנושא. על פי הממצאים, המצוק בישראל ממשיך לסגת. הגורמים הסביבתיים להרס המצוק הם בעיקר האקלים, התתחממות הגלובלית. התהליך של ההרס והנסיגה של המצוק הואץ בעקבות בנייה ופעולות אחרות בחופים שביצע האדם.

ממצאי דו"ח המבקר עולה תמונה עגומה במיוחד בכל הנוגע לסוגיה של הרס המצוק החופי, לטיפולם של משרדי הממשלה השונים והרשויות המקומיות ביניהם עיריית אשקלון, עיריית הרצלייה, בעיריית נתניה, וכן במועצה האזורית עמק חפר. על פי הדו"ח אף על פי שהרשויות המקומיות יזמו לעיתים הצעות שונות להתמודדות עם הרס המצוק, ההצעות בחלקן הגדול נשארו בשלב התיאורטי בלבד. "משרדי הממשלה, ובראשם משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה, פעלו בעיקר כגורם פסיבי. שיתוף הפעולה שלהם עם הרשויות המקומיות נמצא לוקה בחסר", צוין בדו"ח. גם משאבים וזמן יקר בוזבזו על פי הדו"ח על הכנות מסמכי מדיניות בנושא הרס המצוק, הזמנת סקרים והקמת וועדות שונות שפעלו בנסיון למצוא פיתרון לבעייה העגומה. כמו כן גלישות הסלעים והמפולות בתדירות משתנה עלולה לגרום לפגיעה בנפש ולהתמוטטות של בתים רבים, שנמצאים על מפלס החוף והן במפלס המצוק.

דו"ח מבקר המדינה על מצב החופים בישראל גם מעלה תמונה עגומה, לפיה החופים והים מזוהמים מאוד ואין אכיפה על כלי רכב המשתוללים בחופים ובים. על פי הנתונים בדו"ח, לאורך הים התיכון יש בסך הכול רק 13 קילומטרים של חופי רחצה מוכרזים, רובם נמצאים בתחומיהן של 19 רשויות מקומיות חופיות. ואולם, אורכם של החופים האסורים לרחצה לאורך הים התיכון הוא כ-75 קילומטרים. כמו כן, אורכם של חופים ששר הפנים לא הכריז אם הם מותרים או אסורים לרחצה מגיע ל-109 קילומטרים.

הדו"ח חושף גם זיהום חמור בים ובחופים, המהווה סכנה לציבור. החופים הבלתי מוכרזים סובלים מהזנחה ומהצטברות פסולת הגורמת למפגע סביבתי חמור. על פי הדו"ח, חלק מן המים הנשפכים לים מזוהמים בביוב גולמי, מי קולחים, ומי נגר עילי המגיעים ממערכות ניקוז מי גשם. וכך בשנת 2008 אירעו 19 אירועים של זיהום הים ובשנת 2009 אירעו עשרה אירועים של זיהום הים, שבעקבותיהם אסר משרד הפנים את הרחצה בכמה מימי החופים המזוהמים.

משרד מבקר המדינה בדק גם את הטיפול של גורמי הרווחה והבריאות בנושא הטיפול בילדים לאמהות המכורות לסמים. ממצאי הדו"ח עולה כי קיים חוסר תיאום משווע בין גורמי הרווחה והבריאות, האמורים לסייע למשפחות. כמו כן, מפרסומי משרד הבריאות עולה כי לעתים קרובות יילודים לאמהות אלה סובלים לאחר הלידה מתסמונת גמילה מסמים, "מוות בעריסה" בשכיחות גבוהה וכן הם עלולים לסבול מליקויים התפתחותיים וליקויי למידה.

בישראל מצויות כ-2,500 נשים המכורות לסמים, בהן 660 המקבלות טיפול תרופתי ממושך במתדון או בסובוטקס במרכזי הטיפול של משרד הבריאות. מדי שנה בשנה נולדים בישראל לפחות 100 תינוקות לאימהות מכורות לסמים. מהנתונים שהתקבלו מחמישה בתי חולים עולה כי רק בכ-28% מהלידות של יילודים עם תסמונת גמילה היה לבית החולים מידע מוקדם מרשויות הרווחה על היות היולדת מכורה לסמים.

ואולם, דו"ח המבקר חושף כי בתקנון העבודה הסוציאלית לא נקבעה הנחיה, לפיה על העובדים הסוציאליים לדווח לבתי חולים על נשים הרות באזורם, המכורות לסמים. דיווח אשר יתרום להיערכות הנאותה בבתי החולים. חוסר מידע מוקדם בבתי החולים מגדיל את הסיכון שיילודים בעלי תסמונת גמילה לא יאובחנו ולא יטופלו כנדרש, נקבע בדו"ח.

משרד המבקר בדק גם את נושא מאבק הרשויות בנגעי הסמים והאלכוהול. הביקורת נעשתה בעיריות אשדוד, באקה-ג'ת, נתניה וקריית אונו ומצאה מספר מחדלים חמורים. דו"ח המבקר קובע באופן כללי כי משרד הרווחה לא פעל לאיסוף הנתונים על נפגעי הסמים - בני נוער ומבוגרים כאחד - המטופלים בידי הרשויות המקומיות, ולא דאג ליצירת מאגר מידע על המטופלים.

לכן, על פי הדו"ח, גם משרד הרווחה וגם הרשות למלחמה בסמים חסרו מקור מידע חיוני לקביעת מדיניותם. למשרד הרווחה אף חסרו נתונים סטטיסטיים מרוכזים על מטופליו בתחום החומרים הפסיכו-אקטיביים. עובדים סוציאליים טיפלו בבני נוער נפגעי סמים ואלכוהול תקופות ארוכות בלי שהוכשרו לכך, בניגוד לדין ולהוראות משרד הרווחה, ובלי ליווי צמוד של מדריך מוסמך בתחום. בעיריית באקה-ג'ת לא היה כל שירות לטיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכו-אקטיביים. ב-200 מ-250 הרשויות המקומיות לא פעלו יחידות לטיפול בבני נוער המשתמשים בחומרים פסיכו-אקטיביים, ומשרד הרווחה לא הנחה את לשכות הרווחה ברשויות הללו כיצד עליהן להגיש שירותי טיפול פסיכו-סוציאלי לבני נוער נפגעי סמים ואלכוהול שבתחומן.