נס רפואי במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים כרמל בחיפה: שמואל בלס בן ה-63 מצפון הארץ פקח את עיניו לאחר 80 יום בהם היה שרוי במצב קריטי כשהוא ללא הכרה, וכאשר הרופאים כבר נואשו ממצבו. השבוע, פקח בלס את עיניו ואף החל לדבר. "אני רוצה לראות שמש", ביקש.
"זה הנס הפרטי שלנו", סיפרה רותי אשתו ושחזרה את הרגעים והימים הקשים. "לראות היום את שמוליק שלי יושב על המיטה, מחייך ואוכל לבד עם כפית זאת התגשמות של חלום שכבר הייתי בטוחה שלעולם לא אזכה לראות יותר".
רותי סיפרה על השתלשלות האירועים שהובילה לאשפוזו של בעלה. "הכל התחיל כשהחלטנו לצאת לטיול ביחד בקרואטיה. חזרנו הביתה כששמוליק התחיל פתאום להשתעל בצורה לא ברורה. אחרי שבקופת החולים ראו שצילום הריאות לא היה טוב ואחרי כמה ימים של אנטיביוטיקה המצב של שמוליק המשיך להתדרדר, עד שנאלצנו להבהיל אותו לחדר המיון בבית החולים כרמל. בבית החולים המשיך מצבו של שמוליק להידרדר והוא הועבר בדחיפות ליחידה לטיפול נמרץ בבית החולים".
"שמוליק סובל ממחלה ריאתית קשה מאוד שהתדרדרה והביאה אותו עד למצב של אי ספיקת ריאות חמורה וסכנת מוות", העידה ד"ר סילביאן ברונשטיין, מנהלת היחידה לטיפול נמרץ בבית החולים.
עם הזמן, למרות כל הטיפולים, המשיך מצבו של שמוליק להחמיר והוא הגיע לשלב של קריסת מערכות כשהמערכות המרכזיות בגופו ריאות, כליות ומערכות נוספות הפסיקו לתפקד. סכנת החיים הייתה כבר מאוד מוחשית וכולם התכוננו לקראתה.
"החלטנו שלא מוותרים"
"החלטנו שאנחנו לא מוותרים ונלחמים כנגד כל הקשיים שעמדו מולנו", אמרה זיווה ששתיאל, האחות האחראית של היחידה לטיפול נמרץ. לאחר שההנשמה הרגילה לא הספיקה, חובר שמוליק למכשיר חדשני בבית החולים, ה-C-PAP, המנשים את החולה בלחץ גבוה. "המכשיר דוחף הנשמות לחולה בקצב של 120 הנשמות בדקה ומאפשר לנו להגיע לריווי חמצן שהנשמה רגילה לא מצליחה", הסבירה האחות זיוה. ואכן, הטיפול החדשני התחיל לתת את אותותיו וביחד עם הטיפול התרופתי התומך, שמוליק החל להזיז את קצות האצבעות שלו ברגליים.
השבוע במאמץ מיוחד, לאחר ששמוליק סימן למשפחה שהוא מבקש לראות קצת שמש ולנשום אוויר צח, הוא הוצא במבצע מורכב בניהולה של האחות הראשית אל מרפסת בית החולים. את מיטתו של שמוליק ליווה בזהירות צוות שלם של רופאים בכירים, אחיות וטכנאים עם ציוד מוניטורינג והנשמה משוכלל, ועם יציאתו חייך שמוליק בפעם הראשונה חיוך מלא אושר, לעבר השמש.
"שמוליק מעולם לא היה חולה, הוא אדם חזק ובריא ולכן כולנו היינו בשוק ממה שקרה לו", אמרה רותי אשתו. "בכל הימים הקשים כששמוליק כבר היה עם יותר מרגל וחצי בעולם הבא וגם הצוות הרפואי לא ניבא לנו טובות, לא הפסקנו להתפלל ולקרוא תהילים. למרות שאנחנו לא דתיים, תמיד הייתה לנו אמונה בלב ששמוליק יפתיע אותנו ויצא מזה".