בחוץ או בפנים?

עוד כשהייתי קטן, אימא שלי אסרה עליי להביא בעלי חיים הביתה. על המנטרה: “תשחק איתם בחוץ.. ואל תכניס את המחלות אל תוך הבית..", היא חזרה ללא הרף. הבעיה הייתה, שהחתולים והכלבים ששיחקתי איתם בשכונה, כמו כל חבר טוב, רצו להמשיך ולשהות לצידי, גם כששעות המשחק נגמרו והגיע הזמן לעלות חזרה אל הבית. כמה קשה לילד בן שש להסביר לחתול או לכלב, כי אין הוא מוזמן אל חלל מגורים סטרילי.

כשהגעתי לגיל חמש עשרה, דרשתי כלב. את פטרה הכלבה הכנענית, מצאתי באחד מהטיולים בירושלים. גורה מדדה לבדה ברחובות העיר העתיקה, עם מבט אוהב ויללות של בדידות. קראתי לה, היא רצה לזרועותיי. "מצאתי את שאהבה נפשי”. עכשיו, איך מכניסים אותה הביתה? איך גורמים לה להישאר? האם יהיה לה טוב בבית? ואם היא תרצה לברוח? החלטתי שפשוט נלמד עם הזמן.

בתשובה לשאלה האם בעלי חיים צריכים להיות מחוץ לבית או בתוכו, צריכים להתחשב בשני רצונות. האחד של בני האדם והשני של בעל החיים עצמו. במידה ובעל החיים הוא כלב, נסו אתם להשאיר אותו בחוץ. זאת משימה לא פשוטה, כמעט בלתי אפשרית. נכון, אפשר לקשור אותו ליד המלונה, לתת לו להסתובב בחצר, אך בכל פעם שתכנסו אל הבית, רוב הסיכויים שהוא יעמוד ליד הדלת ויילל. למה? הוא מרגיש חלק מהלהקה שלכם ומקומו לצידכם. רוב הכלבים שרוצים להיכנס אל תוך הבתים, יישארו בחוץ- אם אתם בחוץ. גם אם הדלת פתוחה. במידה והחלטתם להכניס אותו אל הבית, חשוב מאוד שמגיל צעיר תאמנו אותו לכבד את הרכוש סביבו. אחרת, החיים המשותפים יהיו לא קלים.

אצל החתול הסיפור הוא שונה. כמו שלרובנו סיפרו, החתול נקי יותר, דואג לעצמו, יכול להיכנס ולצאת ללא כל הפרעה. אם כך, בבית או בחוץ? שוב, תלוי במשוואת הרצונות של בני האדם ובעל החיים. אם לחתול שלכם יש צורך לבלות בחוץ, בגינה או בשכונה, קשה יהיה למנוע ממנו לצאת. רובם חוזרים לאחר כמה שעות של שעשוע. אך כאן יש סיכון של ממש. במידה והחתול שלכם לא מסורס או מעוקר, אתם צפויים להפתעות לא נעימות בכלל. קרבות עם חתולים אחרים, הריונות לא מתוכננים וההיעלמויות של כמה ימים. בנוסף, במידה והוא לא מחוסן כראוי ומטופל באופן קבע אצל וטרינר, צפויות גם מחלות מסוכנות. לעומתם, יש רוב לא מועט של חתולים שמעדיפים להישאר בבית.

מבין כל האפשרויות אני מעדיף שבעלי החיים שלי יהיו בבית. כך הדאגה והטיפול יהיו שלמים, כמו ילדים. במידה והחוץ קורא להם, אצא איתם לכמה רגעים, אך גם ברגעים אלה, ההשגחה תהיה הרמטית. קראו לי פולנייה, אבל אני מאמין שאהבה ודאגה דורשים תשומת לב, עשרים וארבע שעות.

(שלומי עוזיאל)

את פיסטונית קיבלתי מהמלחמה. לפני 4 שנים בצפון הארץ, נפלו מאות טילים ואחד מהם נחת קרוב לביתה של חברתי מורן ואיים על חייה ועל חיי החתולה פיסטונית, שהייתה אז גורה קטנה בת חודשיים. בוקר למחרת, מורן ופיסטונית חיפשו אצלי מקלט מהטילים. המלחמה הסתיימה ובינתיים התאהבתי בחתולה הג'ינג'ית והתחננתי למורן שתשאיר אותה אצלי. מורן אמרה שהיא לא מוכנה והיא לוקחת את החתולה בחזרה לבית שלה בראש פינה. אני נעלתי את הדלת ואמרתי, שעד שאין הסכם שלום ועד שהחיזבאללה לא מצהיר באופן רישמי שלא יזרוק עוד לעולם טילים, הצפון הוא אזור מאוד מסוכן לחתולים. מורן התלוננה שאני מנצל את המלחמה כדי להשאיר את פיסטונית אצלי, והיא צדקה במאה אחוז . פיסטונית נשארה וחונכה להיות חתולת בית, שבורחת מתחת למיטה מיד, כשדלת הבית נפתחת.

פיסטונית הפכה לחתול השלישי במספר בבית (לעתים קרובות, אני מיילל ולכן אני מחשיב גם את עצמי כחתול רוסי כחול בגודל בינוני בלי זנב). האויב הנורא של פיסטונית הוא החוט. יש לה תשוקה ללעיסת גומיות לשיער, חוטים לתפירה, חוטי צמר וחוטים שהיא פורמת מהספה. הילדה, מסתבר, עשתה לייק ל "משתגעת על חוטים". אני פחדתי שהיא תבלע את החוט או שייתקע לה בגרון ונלחמתי בחוטים, הצפנתי גומיות, ומשכתי לה חוטים מהפה, 'פויה, חוט, פויה!!'. בוקר אחד, מצאתי קיא שלה על הרצפה. היא הפסיקה לאכול ולשתות ולא הפסיקה להקיא במשך יומיים. לקחתי אותה לווטרינר, שעשה לה בדיקות דם וצילום, ומצא שחוט התלפף לה סביב הלשון, ונקשר בצד השני לפי הטבעת שלה. "החוט הזה חתך לה את המעיים, וחייבים להכניס אותה לניתוח מיד", הסביר לי הווטרינר. המחיר שהוא נקב עבור הניתוח, ההרדמה, הצילומים והתרופות עלו על שכר הדירה שאני משלם, אבל איך אפשר לומר לא לניתוח שיציל אותה?

כדי להוציא את החוט, היה צריך ליצור 5 חתכים בבטן הקטנה שלה. אני אחסוך מכם את התיאורים על ההתאוששות הקשה שהיא עברה( פיסטונית כמו אבא שלה שונאת לקחת תרופות). מתנחם בעובדה, שהילדה יצאה בחיים, ושאפשר לנוח קצת מכל הטראומה, פתאום אני רואה אותה שולפת את הציפורניים ומשחיזה אותן על הספה. היא שוב פורמת חוטים! ואז הבנתי, שהחוטים הארורים היו כל הזמן הזה רק הסימפטום של הבעיה ולא הבעיה עצמה. כלומר, לא החוטים הם הבעיה, אלא השעמום! איך לא הבנתי שבבית אין לה מספיק גירויים כמו בסביבה חיצונית? זה היה הרצון שלי לחנך אותה לא לצאת לבחוץ. רצון שעלה מתוך מוח של אדם, ולא מתוך מוח של חתול.

מורן עשתה את הדרך הארוכה מראש פינה לבקר אותי ואת פיסטונית. היא סיפרה לי, שמדווחים בחדשות שלחיזבאללה יש טילים שיכולים להגיע עד לתל אביב, שאנחנו קרובים למלחמה נוספת. פיסטונית גירגרה על הרגליים שלה." טוב,עד המלחמה הבאה, עד שיפלו כאן שוב טילים, פיסטונית יכולה מבחינתי להיות בחוץ. הכי בחוץ שהיא רוצה. את יודעת מה אומרים שהרג את החתול? הסקרנות. זה לא נכון. מה שהרג את החתול זה השעמום".

(עובד אלחליבי)