ביום רביעי יגיע אחמדינג'ד לביקור רשמי בלבנון. אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון - הוא יבקר גם בדרום המדינה.
ייתכן שימצא אבן מתאימה ויזרוק אותה לעבר הגבול עם ישראל, כפי שעשה פרופ' אדוארד סעיד לפני שנים אחדות, וייתכן שההכחשה האירנית נכונה והוא לא יעשה זאת.
כך או כך, האבן לא תהווה סכנה קיומית לישראל. גם דברי החנופה הצפויים מפי ראש ממשלת לבנון סעד אל?חרירי לא ישנו הרבה. האיש שהתרפס בפני מי שהאשימם כרוצחי אביו כבר לא יוכל להפתיע. אבל אי אפשר להתעלם ממשמעות ביקורו של נשיא איראן בלבנון. משהו רע באמת מתרחש בחזית הצפון?מזרחית שלנו, משהו שאין לו קשר (מיידי לפחות) עם הסכסוך הישראלי?פלסטיני.
בעירק זכתה מפלגתו של עיאד עלוואי, המועדף על המערב, בקולות רבים יותר, אך מסתמן שראש הממשלה הנוכחי, הנוח לאיראן, נורי אל?מאליכי, ימשיך להיות ראש הממשלה. נסיגת ארה"ב מעירק תיתן את האות להפיכת המדינה הזו לחלק מאזור ההשפעה האירני.
בבחריין, אשר השיעים מהווים בה כ?70 אחוזים, גוברים הסימנים להתקוממויות מקומיות, וגם הבחירות האמורות להתקיים שם בחודש הבא לא יאופיינו בהתגברות האגף המתון. הקשר בין סוריה לאירן חזק מתמיד, והשפעת אירן על לבנון מתחזקת.
בשורה של העימות הקרוב
איש אינו יודע מה יקרה כאשר יכריז הטריבונל הבינלאומי על מסקנותיו בנוגע לרצח רפיק אל?חרירי, ראש ממשלתה לשעבר של לבנון, אך ברור שלא צפויה שם תקופת רגיעה.
צווי המעצר שהוציאה ממשלת סוריה לאישים בלבנון, בהקשר זה, מבשרים את העימות הקרוב. גם אם ברצועת עזה מדובר בציבור פלסטיני סוני, הקשר בין חמאס לאירן נמשך כבר שנים רבות, ומתהדק.
ישראל יכולה להתבונן במתרחש, להביע את עמדתה ואולי אפילו לשלוח שוב את ליברמן לאו"ם, והיא יכולה גם לפעול כשחקן במערכת הזו.
אחמדינג'ד מצליח, כנראה, לשרוד את הסנקציות המוטלות על ארצו, ונראה שגם אינו מתכוון להודיע בשום שלב על יכולתה של אירן לייצר נשק גרעיני (שהרי, לדבריו, נשק כזה נוגד את האיסלם...). ניכר כי הוא מעריך שהסבירות להתקפה צבאית עליו אינה גדולה.
אך הסדרים מדיניים באזור הם אימתו הגדולה ביותר. מי שמקשיב לתגובותיו על המהלכים המדיניים שבין ישראל לפלסטינים מבין עד כמה הוא חרד פן - למרות הכל - יתרחש בהם הבלתי צפוי, והוא יתבשר על שלום.
שלום ישראלי?סורי מדיר שינה מעיניו יותר מכל. הוא אמנם זהיר ומעניק לסורים תחושה שזכותם להחליט את אשר ירצו לטובת האינטרס הלאומי שלהם, אבל הוא מבין היטב מה המשמעות של מהלך כזה, גם אם באופן רשמי הסורים לא יכריזו בעקבותיו על ניתוק הקשר עם אירן.
מבחינתנו, היתרון האסטרטגי של שבירת הקשת העוינת לנו הוא ברור מאליו. אנחנו יודעים בדיוק מהו מחיר השלום, יש לנו פרטנר המסוגל לממש את ההסכם, ובתור עומדות מדינות המוכנות לשמש מתווכות. ביקורו של מחמוד אחמדינג'ד בלבנון, אם יזרוק אבן ואם לאו, חייב להזכיר לנו שזהו הזמן לעשות מעשה.