פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גיבור ישראל: למה להרוס את ביתו של פרץ?

      בפרסומים האחרונים ביחס לסאגת שכונת היובל בעלי חייבים לעשות סדר. משום שרק במדינת חלם יכולים גורמי השלטון לגמגם אל מול עתירה קנטרנית כזאת.

      לפני כחמש שנים עתרה שלום עכשיו נגד בנייתם של 12 בתים בשכונת היובל. השכונה נוסדה לפי חוק ב?1998, שנת היובל למדינה, כחלק מתוכנית המתאר של עלי, יישוב מעורב בן 700 משפחות התורם לצה"ל קצינים בסדר גודל של עיר קטנה.

      בראשית שנות האלפיים המשיכו בהרחבת השכונה והוקמו 12 בתים נוספים - נשואי העתירה של שלום עכשיו. העותרים הסתמכו על דו"ח טליה ששון בנושא מה שכונה "המאחזים הבלתי חוקיים", שכיום, לאחר שששון נחשפה, יודעים שהיה מוטה פוליטית. בנוסף, אין לשכונה תוכנית בניין עיר (תב"ע) מוסדרת ומאושרת על ידי משרד הביטחון. לפיכך, טענו העותרים, הבתים נבנו שלא כחוק ויש להרסם.

      המדינה ומשרד הביטחון סחבו את תשובתם (כרגיל במחוזותינו), רק לא להחליט. בינתיים פרצה מלחמת לבנון השנייה, ואחד מתושבי השכונה, רס"ן רועי קליין, קפץ אל מותו כדי להציל את חייליו מרימון.

      לפני כשנה וחצי מאס ביהמ"ש בסחבת וציווה על המדינה להחליט. ניתנה ארכה עד מאי האחרון. קצת לפני תום המועד, התוודעה המדינה לגיבור נוסף שניפקה שכונת היובל, רס"ן אלירז פרץ, שנפל בהסתערות על מחבלים בגבול עוטף עזה.

      הציבור נחשף למשפחת פרץ, לאחיו אוריאל פרץ שנהרג עשור קודם לכן בלבנון, ובעיקר לאם הבנים, מרים פרץ, שסחפה את כל העם במונולוג אלמותי שהחזיר אותנו לרגע אל האמיתות הבסיסיות של קיומנו כאן.

      מה עשה ברק במאי? שוב לא החליט. ביקש לדחות את הדיון בשל רגישות העניין ובשל השכול שפקד את המשפחה. בשלום עכשיו סירבו לוותר, והסכימו רק למשוך את העתירה מבתי שני הקצינים.

      רוב הבתים על אדמות מדינה

      בו בזמן, בראשית מאי, נדרשה המדינה להשיב בסוגיה דומה, והפעם בגוש עציון, שכונת האבות ביישוב אלעזר. עבור ברק, גוש עציון נוח יותר להכשרה מעלי. המדינה הודיעה על הקמת "צוות קו כחול" לבדיקת מעמד הקרקעות. מכיוון שיודעים שאלו קרקעות מדינה, המדינה בעצם אומרת שהיא עומדת להסדיר את בניית הבתים בחוק.

      כתוצאה מהתקדים באלעזר ובגלל אי הסכמת העותרים לדחות - המדינה נאלצה להשיב תשובה דומה גם ביחס לשכונת היובל. הבדיקה של צוות הקו הכחול גילתה מה שיודעים מזמן: מבין 40 הבתים בשכונה כולה, 36 נמצאים על אדמות מדינה, שלושה נמצאים בסימן שאלה, ובית אחד - ביתו של אלירז פרץ - נראה שנמצא, אולי, על קרקע פלסטינית.

      איך? בתצלום אוויר ישן רואים עיבוד חקלאי על הקרקע שעליה
      נבנה ביתו של פרץ. כל מאמציה של שלום עכשיו לאתר את בעל הקרקע עלו בתוהו. אנשי עלי טוענים שהם עצמם עיבדו את הקרקע בראשית היישוב. בכל מקרה, גם אם מדובר בפלסטיני, הרי פלש לאדמות מדינה.

      אז ביתו של אלירז פרץ נמצא על אדמת מחלוקת. בשלושת הבתים האחרים מדובר בחצר או בחדר. כעת, נניח שמדובר באדמה פלסטינית - מה הבעיה? תנו קרקע חלופית (אם יימצאו הבעלים).

      אה. שר הביטחון לא רוצה להכשיר בעת הזאת מאחזים וגם לא להתעמת עם משפחה שכולה. לכן הוא מעדיף שוב לא להחליט ולבקש ארכה נוספת, שסביר להניח שלא תינתן. נוח לברק להפיל את תפקיד האיש הרע על בית המשפט, שיפסוק שיש להרוס את כל הבתים, אף על פי שרובם המוחלט אינו שנוי במחלוקת.

      יש לזכור שדווקא ביחס לבית היחיד השנוי במחלוקת, הסכימה שלום עכשיו באפריל האחרון למשוך את עתירתה, בשל סיפורו של אלירז פרץ. אם כן, אפשר לכאורה לפתור את הסוגיה בקלות. הרי אין שום תובע ערבי לאדמות האלה. רק להודיע לבית המשפט על תוצאות בדיקת הקרקעות ולהסיר בכך את התביעה הקנטרנית של שלום עכשיו. איך תיראה המדינה אם יעלו דחפורים על ביתו של גיבור ישראל אלירז פרץ?

      ובכלל, מה פשר ההתעמרות הזאת ביישוב עלי - האם זאת הכרת התודה שלנו כלפי מאות הקצינים שהיישוב תרם לביטחון ישראל?