אני מודה. לא נכנסתי בעובי הקורה ולא עשיתי בדיקה יסודית בסאגה הכרוכה בפסילת השתתפותו של דן מרגלית במכרז המשונה על הגשת "ערב חדש", אבל ככל שאני קורא את המתפרסם בעניין זה ואת תגובות הממסד, אני מתרשם כי מדובר כאן בהתנכלות לאחד מבכירי העיתונאים בישראל, ואיני מצליח להבין מהו המניע לדבר. ייתכן שיש מקום לטלוויזיה חינוכית בישראל, וייתכן שהגיע זמנה לסיים את תפקידה. אבל כל עוד היא קיימת, עליה לתפקד כתחנת טלוויזיה ולא כמשרד ממשלתי שיש עליו כללים של תקשי"ר ושל מכרזים. תחנת טלוויזיה רוצה להיות מעניינת, בעלת רמה, ולהעסיק אנשים מקצועיים ומרתקים. זה די משונה לדרוש מן המועמדים להגיש תוכניות מטעמה, להציג את ההצעה הזולה ביותר, כאילו היו בעלי חברת הקייטרינג המטפלים ביום צילומים של צוותי הטלוויזיה.
ה"טרטור" שעובר מרגלית יכול להרתיח גם את מי שאינו מקבל, בהכרח, את משנתו (שאותה הוא רחוק מלהסתיר, הן בתחום המדיני, הן בתחום מערכות המשטר והאישים שבשלטון). מדובר באחד מאנשי התקשורת הוותיקים והפוריים ביותר בישראל, שהפך בעצמו למותג מעניין יותר ומוכר יותר מרוב מרואייניו. אנשים קוראים אותו משום שמעניינת אותם דעתו. אנשים צופים בו משום שהם יודעים כי הוא מסוגל להוציא ממרואייניו משהו שאחרים אינם יכולים להוציאו. הוא אחד מאלה המוכיחים כי אמצעי התקשורת אינם רק אמצעי. השפעתו על הפוליטיקה הישראלית, על מקבלי ההחלטות ועל דעת הקהל עולה על זו של הרבה מאוד אנשים שדמויותיהם חלפו בפוליטיקה הישראלית בעשרות השנים האחרונות. אין זה מפליא שתוכניותיו ייצרו חברי כנסת, בעוד הוא עצמו מעולם לא ניסה להגיע לתפקיד בפוליטיקה. משם, מן האולפן, ממערכות העיתונים שבהם עבד כרפורטר, כפרשן בכיר או כעורך, הוא השפיע הרבה יותר.
ידענים גדולים ומשפיעים
דן מרגלית שייך לקבוצה ייחודית בתקשורת שלנו. איני רוצה לכנותה "המוהיקנים האחרונים" כי איני חושב שהדור הצעיר של העיתונאים הוא כולו שטחי וקל דעת, ואני יודע כי גם בקרבו יש אנשים מעולים, ידענים גדולים ומשפיעים. אבל אותה קבוצה שעמדה על ערש הקמתה של הטלוויזיה הישראלית, שעיצבה את דמותה ואשר עברה, בחלקה, גם לערוצים האחרים, אשר מרבה לכתוב בעיתונות ומרבה לפרש, מוצאת עצמה כאחד המרכיבים היותר חשובים של הדמוקרטיה הישראלית. הפיכת אמצעי התקשורת האלקטרוניים לכלי שיש לו עוצמת איזון אל מול השלטון נעשתה בידי מרגלית ובידי כתריסר אנשים אחרים בני דורו. מה שמאפיין אותם, עד היום - הוא זהירות, עומק, בדיקה חוזרת לפני חשיפת העובדות בפני המצלמה או המיקרופון, יכולת השוואה, ויצירתיות המסוגלת להפוך גם נושאים משמימים?משהו למרתקים, בזכות דרך הגשתם.
העמדת מכשולים מיותרים, לכאורה, בפני המשך דרכו של דן מרגלית אינה רק פגיעה באיש שהדמוקרטיה הישראלית חייבת לו הרבה, אלא גם פגיעה בצופים המעוניינים לדעת מה הוא חושב, מה הוא שואל, מה מרגיז אותו ונגד מה הוא נלחם.