פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המדען הראשי: לתת כבוד לדעות אחרות

      האגדה מספרת שכאשר בראשית המאה ה?17 התייצב איש האשכולות בן העיר פירנצה, גלילאו גליליי, למשפט האינקוויזיציה בעוון אימוץ האמונה הקופרניקאית, שעל פיה כדור הארץ הוא הסובב את השמש ולא להפך, הוא אמר בסוף הדיון את המשפט הנודע - "ואף על פי כן נוע תנוע". ברבות השנים הפך המשפט שסינן גלילאו לסיסמה השגורה בפיהם של הנאורים, תומכי המדע, במאבקם בבערות הדתית החשוכה, זו המסרבת לקבל את המציאות כפי שהיא נצפית בניסויים המדעיים.

      אלא שבחינה מעמיקה קצת יותר מגלה כי דווקא במקרה של גלילאו, הכנסייה הקתולית לא ייצגה את עמדת כתבי הקודש אלא דווקא את תורתם של שני מלומדים קדומים וידועי שם.

      הראשון שבהם היה הפילוסוף היווני אריסטו. השני היה האסטרונום בן המאה ה?2 פטולמיאוס קלאודיוס, שנודע בשם תלמי.

      שני אלו הם שעיצבו למעשה את התפישה המאמינה כי כדור הארץ הוא העומד במרכז היקום. תפישה זו היתה לאידאה האסטרונומית המדעית השלטת במשך קרוב ל?2,000 שנים.

      כך שלמעשה האמת ההיסטורית היא שהוויכוח בין גלילאו לאינקוויזיציה לא היה שיח בין נאור לחשוך אלא שיח בין שתי אסכולות מדעיות.

      לאחרונה, בשל התבטאויות מצד הד"ר גבי אביטל, שכיהן עד לפני זמן קצר כמדען הראשי במשרד החינוך, עלה לדיון הוויכוח הוותיק בין הבריאתנים, כלומר אלה המאמינים כי העולם הוא פרי יצירתו של הקב"ה, לבין אלו הדוגלים במודל האבולוציוני מבית מדרשו של צ'ארלס דרווין. וכיאה לוויכוח מעין זה, שוב תואר העימות כמאבק של בני האור בבורות הדתית הפרימיטיבית המסרבת לקבל את מסקנות המדע המוכח.

      למעשה, במקרה הזה ייצגו "תומכי המדע" עמדה דומה לזו שהציגו שופטי האינקוויזיציה בשעתו. מדוע דומה? לא בגלל הדבקות באמונה הדתית אלא בגלל הניסיון להשתיק את הקול השונה, החריג, הקול שקורא תיגר על המוסכמות. ובמקרה של אביטל, הדבר בא לידי ביטוי כאשר דיון באמונתו הפרטית של אדם הפך לוויכוח כאילו מדעי. אבל זו טעות.

      בכפיפה אחת

      השאלה האמיתית כאן היא שאלה של אמונה, ומכאן גם עולה השאלה: האם אדם המגדיר עצמו דתי, וכפועל יוצא מכך גם מאמין במסופר בספר "בראשית", יכול בכלל לשמש גם איש מדע מהימן?

      אביטל, ד"ר, כאמור, כבר הוכיח שכן. אבל מתברר שיש עדיין מי שסוברים שדעות חריגות - למשל התנגדותו של אביטל לתפיסות של "הירוקים" או לגיוס בנות לשירות קרבי - אינן ראויות לדיון.

      אולי הוא טועה אבל אולי לא. בכל מקרה, האם אכן לא ראוי לערער על הדעות של "הירוקים"? האם כל החוכמה נמצאת רק בצד שלהם? האם מישהו חקר את העולם באלפי השנים הקודמות כדי לדעת בוודאות כי אכן אנו גורמים נזק לכדור הארץ?

      השאלה היא לגבי זכותו של אדם בחברה דמוקרטית לערער על המוסכמות. האם אי אפשר גם להאמין בסיפור הבריאה ולכפור בתורת האבולוציה (שהיא, אגב, שנויה במחלוקת גם בקרב מדענים רבים), וגם לשמש אוטוריטה מדעית בלי ש"משטרת מחשבות נאורה" תרדוף אותו?

      המציאות, אגב, מראה ששני העולמות האלו, של התורה והמדע, יכולים לדור בכפיפה אחת.

      די להציץ בנעשה באוניברסיטת בר?אילן ובשאר האוניברסיטאות, שבהן מדענים חובשי כיפה ממלאים את המעבדות, או לעיין בכתביו של ישעיהו ליבוביץ המנוח, שלצד השכלתו כמדען היה גם חובש כיפה ואדם מאמין, כדי להבין שאדם יכול גם להאמין בבריאה וגם להבין, באופן מדעי, כיצד העולם פועל.