אירופה מתחילה להתעורר. אזהרת הטרור היא רק הצליל שמלווה התפתחויות פנימיות. אולי באיחור, אולי בהיסוס - אבל אירופה אינה מתייחסת עוד בשוויון נפש לחדירה האיסלאמית לשורותיה. בשבדיה הצליחו "הדמוקרטים", שכל מצעם הוא התנגדות להגירת מוסלמים לארצם, להיבחר בפעם הראשונה לפרלמנט. בהולנד זכתה המפלגה האנטי?איסלאמית להישג אלקטורלי גדול עוד יותר, והיא אף מועמדת להצטרף לממשלה. בגרמניה, טילו סרצין, איש המפלגה הסוציאל?דמוקרטית, מפלגת שמאל?מרכז, מזהיר ברב המכר שלו מפני התוצאות השליליות ארוכות הטווח של החדירה האיסלאמית לארצו.
אפשר היה להתייחס לכל התופעות הנ"ל כאל אירועים חד?פעמיים ושוליים יחסית, אבל עובדה היא שהן מעידות על שינוי עמוק הרבה יותר בדעת הקהל ברוב מדינות אירופה, שינוי שבא לידי ביטוי גם אצל המפלגות הממוסדות במרכז המפה הפוליטית.
עד לא מזמן לא היה פוליטיקאי אירופאי אחד מהשורה הראשונה שהיה מוכן לומר בפומבי שאם מוסלמים רוצים לחיות בארצות המערב, עליהם לחיות לפי הכללים הנהוגים במערב - ולא להפך.
בהקשר זה התעוררו אצל רבים באירופה אף שאלות בסיסיות יותר. האם אפשר בכלל לקוות שמהגרים מארצות האיסלאם, ובפרט הערבים, ירצו לאמץ את העקרונות המנחים את החברות החופשיות בעולם המערבי? את הקנצלרית הגרמנית אנגלה מרקל בוודאי שאי אפשר להאשים בגזענות או בשנאת זרים, אך גם היא התבטאה לאחרונה בתקיפות נגד המגמות הרווחות בקרב צעירים מוסלמים הדבקים במושגיהם והרגליהם הפונדמנטליסטיים. גם בצרפת, וחרף חוסר הפופולריות הנוכחית של הנשיא סרקוזי בנושאים אחרים, חומות המגן שהוא מבקש להקים בפני מיטוט התרבות ואורח החיים הצרפתי המסורתי זוכות לתמיכת הרוב.
לא להקל ראש
לאווירה היום באירופה המערבית עלולים להיות גם צדדים שליליים וחלק מהשלכותיה הן לזרא לנו, גם כיהודים וגם כאנשים ליברליים. שהרי גם האנטישמיות ניזונה לעיתים קרובות משנאת זרים או "שונים". מלבד זאת, אורחות חיים ותרבויות אירופיות, כל שכן נוצריות, לא ממש היטיבו איתנו בגלויותינו השונות (וגם היום הכנסייה הקתולית היא מהגורמים הראשיים המחרחרים נגד שלטון ישראל בירושלים).
אבל מה שעובר היום על אירופה טמון פחות בשנאת מיעוטים לשמה ויותר בחשש, לא בלתי מוצדק, כי האיסלאם מנסה להטמיע את עצמו באירופה. ומה שלא יעשה הטרור תעשה הדמוגרפיה. אך גם הטרור לא שוקט, וההתרעה שפירסמה מחלקת המדינה האמריקנית היא סימן לכך שאיום הטרור הג'יהדיסטי נמשך במלוא אונו.
ואגב אמריקה, אף שמצבה שונה מזה של אירופה - גם שם מתייחס רוב הציבור בחשדנות כלפי העולם הערבי והמוסלמי. סקרים מעידים כי רוב האמריקנים, למשל, מתנגדים לרעיון להקים מסגד במקום שבו עמדו ה"תאומים", חרף תמיכתו של אובאמה בתוכנית. אובאמה, אגב, לא מחמיץ הזדמנות כדי לטעון שלא האיסלאם הוא אויבה של אמריקה אלא רק ארגון אל?קאעידה. להלכה הוא צודק - אי אפשר להכליל ולאפיין עם או דת שלמים כאויבים, ובוודאי שניתן למצוא מוסלמים וערבים לא מעטים שאוהדים לא רק את אמריקה אלא גם את הדמוקרטיה והתרבות המערבית. אך הצרה היא שקולם של אלה כמעט שלא נשמע. במצב הנוכחי הסכנה היא שבגלל התעלמות מהעובדות, אמריקה עלולה להקל ראש באיום של הג'יהדיזם האיסלאמי, שאל?קאעידה הוא רק אחד הביטויים שלו.