וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מחדל מדיני בשירות החוק

אורלי נוי

4.10.2010 / 9:54

פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין שייח ג'ראח היא התעמרות נוספת באוכלוסיה הפלסטינית. אורלי נוי מאמינה ששייח' ג'ראח אינה סוגיה משפטית, בדיוק כשם שהרחבת ההתנחלויות איננה סוגיה נדל"נית

פסק דין חדש של בית המשפט העליון מעמיד פעם נוספת את שכונת שייח' ג'ראח בירושלים המזרחית בעין הסערה. שלושת שופטי ההרכב קיבלו את תביעת הבעלות של האפוטרופוס הכללי וגופי מתנחלים על השטח של מתחם אום-הארון בצדה המערבי של השכונה, ובכך דנו אותו למעשה לגורל דומה לזה של מתחם "שמעון הצדיק" בצד המזרחי, קרי פינוי תושבים פלסטינים מבתיהם וכניסת גרעין התנחלותי אידיאולוגי ועוין תחתן.

טיעוני הצדדים, בקליפת אגוז, הן כדלהלן: לפי טענת הפלסטינים, השטח הוחכר למתיישבים יהודים על ידיו בעליו הפלסטיניים בסוף המאה ה-19, לתקופה של 99 שנים שאמורה היתה להסתיים ב-1979. אלא שבמהלך שנות השלטון הירדני, השטח עבר לידי הממשלה הירדנית באמצעות האפוטרופוס לנכסי אויב. על פי הטענה הישראלית, עובדה זו יש בה משום הוכחה לבעלות היהודית המקורית על השטח, שכן אפילו הממשלה הירדנית ראתה בו חלק מנכסי אויב, כלומר נכסים יהודיים. הפלסטינים לעומת זאת, טוענים כי בעלי הקרקע פנו בזמנו לרשויות הירדניות בכדי לתקן עיוות זה, אך בינתיים השטח עבר לידי ישראל ב-1967 ונכלל בשטחים המסופחים ועל כן ההליך החוקי מול הירדנים לא הגיע לידי מיצוי. בית המשפט, כאמור, קיבל את העמדה הישראלית.

מי שמבקש לחזות כיצד תתורגם פסיקה זו למציאות בשטח צריך רק להביט מזרחה, מעבר לכביש. במשך למעלה משנה יושבים בני המשפחות גאווי, אל-כורד וחנון על המדרכה מול הבתים מהם פונו, ומסתכלים בעיניים כלות במתנחלים הנוהגים בבתים כבשלהם. לעתים הם שומעים אותם מזמרים שירי הלל לרוצח ברוך גולדשטיין. מדי פעם עולה מפלס המתח, מדי פעם מתלקחת אש. התנחלות יהודית בצדה המערבי של שיח' ג'ראח, אם תוקם, תקרב את השכונה בצורה משמעותית את השכונות החרדיות שמעבר לכביש מספר 1, הוא הקו הירוק, ותהווה בקלות מוקד עליה לרגל לאברכים חדורי אמונה.

המחוקק הישראלי מתנער מאחריות

נכון הוא שמציאות זו איננה תוצאה של פלישה עבריינית של מתנחלים את בתי הפלסטינים ופינויים בכוח הזרוע, אלא פרי פסיקות חוזרות ונשנות של ערכאות משפטיות שונות. המתנחלים לא נכנסו את שיח' ג'ראח בדלת האחורית אלא בדרך המלך, שנסללה על ידי בית המשפט. מי שרוממות החוק בגרונו, נוהגים המתנחלים לסנוט במתנגדיהם, אמור לכבד ללא עוררין החלטות של בית משפט.

אלא שראוי להזכיר כי בית המשפט הישראלי פוסק בהתאם לספר החוקים הישראלי, שנחקק על ידי בית המחוקקים הישראלי. אקט החקיקה הוא מעשה פוליטי מובהק, בוודאי כאשר מדובר בחוקים כגון חוק נכסי נפקדים המשמש בסיס לניהול הנכסים בירושלים המזרחית. אותו תיקון לחוק, המאפשר למדינת ישראל להפקיע רכוש פלסטיני בירושלים המזרחית תחת טענת הנפקדות, הוא-הוא המתיר ליהודים לתבוע רכוש שהיה בבעלותם באותו האזור אף לפני 1948. חקיקה כל כך בוטה בהטייתה בוודאי שאיננה מושתתת על עקרונות טהורים של צדק ומשפט, אלא על שיקולים פוליטיים מובהקים, שעל טבעם מותר וצריך להתדיין.

סוגיית שיח' ג'ראח איננה סוגיה משפטית, בדיוק כשם שהרחבת ההתנחלויות איננה סוגיה נדל"נית וכשם ששאלת הופעות האמנים באריאל איננה שאלה תרבותית. מאז תחילת הכיבוש ב-1967, כל מה שמתחולל מעבר לקו הירוק הוא עניין מדיני מובהק, גם אם הדיון בו מתקיים בבתי המשפט או בהיכלי תרבות ולא מעל דוכן הכנסת. המחוקק הישראלי לא יכול להתנער מאחריותו למציאות שנוצרת כתוצאה מהחוקים שהוא מעביר, ויש לשוב ולהזכיר לו זאת, גם – ובמיוחד – ברגעים שנוח לו לגלגל את הכדור לפתחים אחרים.


• הכותבת היא מנהלת פעילות ציבורית של עמותת "עיר עמים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully