אתמול אמר לי שר בעל ניסיון כי אינו מוצא טעם בהצעת ברק אובאמה, ולפיה ארה"ב תתמוך בהצבת חיילים ישראלים על נהר הירדן. צא ולמד, טען, שאם ישראל מעוניינת בהתחייבות כזאת, היא כבר ויתרה על בקעת הירדן. עוד בטרם החל המשא ומתן.
לא היא. ההתחייבות האמריקנית אינה מלווה בהסכמה?מנגד מטעם ישראל לוותר על פצאל וארגמן. זו התחייבות?רצפה, שיהיה אשר יהיה ההסכם הסופי - ארה"ב מבינה כי צה"ל חייב להישאר על הנהר כדי למנוע התארגנויות טרור והעברת אמצעי לחימה מהגדה המזרחית למערבית. מה רע בכך?
אפשר לטעון כי הממשל האמריקאי לא בהכרח יכבד את התחייבותו הניתנת עתה בתנאי מצוקה פוליטית, כשאובאמה זקוק לרגיעה לקראת הבחירות לסנאט ולבית הנבחרים בתחילת נובמבר. ייתכן, אבל הניסיון מלמד כי ממשלים אמריקאיים מכבדים התחייבויות שנתנו לישראל.
אמנם יש חריגות. העובדה היא כי אובאמה לא קיבל עליו את ההתחייבות של ג'ורג' וו. בוש להכיר בפועל בגושי ההתיישבות. וזה מציק.
לפיכך, בנימין נתניהו ייטיב לעשות אם במהלך המשא ומתן עם ג'ורג' מיטשל יעלה את התביעה שממשל אובאמה יכיר בכל ההתחייבויות של ממשלים קודמים. רציפות כזאת נהוגה במשטרים דמוקרטיים. שוב, ניתן לומר כי מכלל הן אפשר לשמוע לאו, כלומר הסתמכות ישראל על ההתחייבות להכיר בגושי ההתיישבות מבהירה כי אמריקה מבקשת למחוק כל התנחלות שמעבר להם.
רק שהיא אכן מצהירה על כך ובנושא זה מתקיים דיון בינלאומי, ואילו עצם ההכרה האמריקאית בגושי ההתיישבות אולי אינה מספקת לממשלה בראשות הליכוד, אבל היא יותר ממה שוושינגטון התכוונה לו מלכתחילה.
הצעה עם תמורה
מדוע, אפוא, תמכתי לפני כשבוע בהחלטתו של נתניהו לא לחדש את הקפאת הבנייה בהתנחלויות? מפני שעשרת חודשי ההקפאה היו מחווה חד?צדדית של ישראל. ברצותה העניקה וברצותה נטלה, ואלמלא עשתה כן היה נתניהו מאבד את אמינותו בעיני כל העולם כולו.
אך עתה באה הצעה אמריקאית עם תמורה מלוא הטנא, הכוללת התחייבות לא לדרוש הקפאה שלישית ולהטיל וטו באו"ם על הקמת מדינה פלשתינית חד?צדדית. בחדרי הלב יודע כל ישראלי כי זה יותר ממה שאפשר היה לצפות במהלך המגעים של אהוד ברק ויצחק מולכו בניו יורק.
ביחסי הכוחות הקיימים בזירה הבינלאומית מדובר בהישג, בהצעה ראויה. בסופו של דבר, אין לישראל עניין שהנשיא האמריקני יהיה תמיד הסכר האחרון - וגרוע מכך, היחיד - שהודף את הלחץ הבינלאומי של הליגה הערבית ואירופה. גם זה שיקול.
הייתי מקבל את ההצעה כמות שהיא. על אחת כמה וכמה שהתסריט החלופי הוא שוושינגטון תיאלץ לקנות את ההסכמה?בשתיקה של הפלשתינים בהתחייבויות חסרות תקדים אשר יינתנו לאבו מאזן.
מה למשל? התחייבות שארה"ב תתמוך בהחזרת המצב לקדמותו כפי ששרר ב?1967, כלומר בלי חילופי קרקע במקרה של השגת הסכם ישראלי?פלשתיני, וזה מציע משבר עם העולם גם על עתיד רמת אשכול ופסגת זאב.
לפני ששרי ישראל מכריעים בסוגיה זו, ראוי כי יחזרו לקרוא בשירו של רודיארד קיפלינג, "אם". האומץ אינו חד?כיווני.