הלך התזזיתי, הגיע הנינוח

למרות שטקס הפרידה בבית הלבן היה עמוס בביטויי ידידות וחיבה מצד הנשיא אובאמה כלפי ראש הסגל הפורש שלו רם עמנואל קשה לומר שאווירת נכאים אפפה את צמרת הממשל לנוכח עזיבתו המיידית. נהפוך הוא: מתקבל הרושם שכמעט כל אנשי אובאמה נאנחו אנחת רווחה כאשר נתבשרו על כך.

ואכן ההיסטוריה האמריקנית מלמדת שתהילתו של ראש סגל הבית הלבן היא בדרך כלל קצרת מועד וממהרת לחלוף. ככל שצבר בידיו עוצמה רבה יותר כך גם הצמיח כיסי התנגדות נגדו וסופו שנאלץ לפרוש בטרם עת ולעיתים גם בבושת פנים. גורל עגום זה לא פסח גם על כמה מן החזקים מבין ראשי הסגל בעבר כולל שרמן אדמס בעידן הנשיא אייזנהאואר ג'ון הולדמן בימיו של הנשיא ניקסון ודונאלד ריגן בתקופת נשיאותו של הנשיא רייגן.

בכל המקרים הללו ניטשטשו בעיניהם גבולות ומגבלות הכוח ובמקום לסוכך על הנשיא ולהרחיקו מהביצה העכורה של הפוליטיקה המפלגתית והסיעתית גררו אותו לתוכה בגחמותיהם ושיגיונותיהם עד שהפכו לנטל מעיק שיש להרחיקו.

במקרה של רם עמנואל לא הגיעו אמנם הדברים לכלל משבר גלוי בינו לבין אובאמה אולם מתקבל הרושם שעמנואל הגיע למיצוי יכולותיו בתפקיד שמילא בחקיקה פורצת הדרך של חוק הרפורמה בביטוח הרפואי. הצלחה זו לא השכיל לשחזר בהמשך הדרך והתנהלותו הבוטה והתוקפנית כלפי בעלי ברית בקונגרס יצרה משקעים וטינות שלא פעם אילצו את הנשיא לצאת למשימות של בקרת נזקים.

על רקע התסכול העמוק המאפיין את הבוחר האמריקני ערב בחירות הביניים לקונגרס ועל רקע הסקרים המנבאים בהן מפלה למפלגה הדמוקרטית החלטתו של עמנואל לנטוש את וושינגטון לטובת עירו האהובה שיקגו (שבה הוא מתעתד להתמודד על תפקיד ראש העיר) היתה עבור הבית הלבן לא פחות מאשר מתת אלוה. אחרי ככלות הכל מזגו התזזיתי החל להתיש את הסובבים אותו ואך טבעי הוא שאת מקומו יתפוס עתה היפוכו הסגנוני המוחלט.

יורשו פיט ראוס הוא אדם עגול קצוות הסולד ממדנים ועימותים ומעדיף פעילות שקטה מאחורי הקלעים והרחק מהתקשורת (שהוא מתעב). ניסיונו בגבעת הקפיטול אף עשיר יותר מזה של קודמו והעובדה שכיהן כעוזרו של הסנאטור הדמוקרטי טום דאשל הפרו-ישראלי במשך שנים ארוכות מעניקה לו זווית ראייה התחלתית אוהדת ומלאת אמפתיה כלפי בעלת הברית הישראלית.

מעל לכל בעוד שראש הסגל הפורש רם עמנואל העצים והחריף בסגנונו המשתלח והמעליב את המשבר שפרץ באביב האחרון בין הנשיא אובאמה לבין ראש הממשלה נתניהו (וייתכן שאף היה בין הוגי הרעיון: "הבעיה הפלשתינית תחילה"), ניתן להניח שראש הסגל החדש יאמץ דפוס התנהלות מפויס ונינוח הרבה יותר בגישתו הן לישראל והן למרחב הפלשתיני בהשוואה לקודמו בתקווה שגישה זו תשפיע ולו בשוליים גם על חשיבתו של היושב בחדר הסגלגל.