נוכחים נפקדים גם בתקשורת

שתי מערכות עיתונות מתייחסות לאוכלוסיה הערבית בארץ. האחת מייצגת אותה והשנייה עויינת לה. כמו באוקטובר 2000, כך גם היום, אנחנו במצב שאין לו אח ורע בעולם שבו למיעוט המהווה חמישית משיעור האוכלוסיה, והכוונה למיעוט הערבי-הפלסטיני במדינה, אין טלוויזיה משלו. במצב עניינים שכזה, וכשמאורעות אוקטובר 2000 פרצו, האוכולוסיה הערבית ניזונה מעיתונות שבועית (מקומונים), עיתון יומי אחד (אל אתיחאד) ותחנת רדיו אחת, רדיו 2000, שהיתה אז בערוב ימיה ומאז נסגרה. אמנם באותה תקופה כבר פרחה באיזור תופעת הלווייניות הערביות המרחביות, שמאז שנות התשעים משנות את מפת התקשורת, ושהשלכותיה לטוב ולרע נגעו גם למיעוט זה, אך אין זה מהווה תחליף לעיתונות מקומית.

כשהמהומות התחוללו הייתי בסידני לצורך סיקור המשחקים האולמפיים עבור רשות השידור. ככל שהעימותים התלקחו כך תכפו שיחותי הטלפוניות. התעדכנתי אז באמצעות רשתות זרות, אך את העדכונים הנחוצים והחיוניים וגם הדרמטיים קיבלתי באמצעות רעייתי, שהאזינה בעיקר לרדיו 2000. שם כיכב אז ידידי נביל סלאמה, אחרון פליטי הרדיו.

תוצאות העימות היו הרות אסון. לימים, הם יתוארו כעימותים הקשים ביותר בתולדות היחסים בין המיעוט הערבי- הפלסטיני בישראל לבין הממסד הישראלי. בהמשך נוצר נתק כמעט מוחלט בין שתי האוכלוסיות ואת ההשלכות ההרסניות של העימותים האלה, שתבעו קורבן יקר וחסר תקדים בדמות 13 חללים ערביים, אנחנו נגרור עוד שנים רבות.

רדיו 2000 והמקומונים הערביים הביאו את סיקור האירועים מנראטיב לוקאלי שותת דם, שהביא אל התודעה למה שהתרחש מנקודת מבט של רדיפה, ירי לא מבוקר, חללים שדמם הופקר וממסד מתנכר שניצל את שעת הכושר כדי ללמד אוכלוסייה זו לקח, למען שיראו וייראו ולמען שלא יעזו יותר. במקביל, התקשורת הישראלית הביאה מצידה את נקודת מבטו של הממסד ואת תחושת האיבה והשנאה של הציבור היהודי כלפי המיעוט הערבי. זו הכללה, כי פה ושם המצפון וצו המוסר העיתונאי הביא מדי פעם אמפתיה והשמיע ביקורת, אך ככלל שוב נחשף הפער המעציב בין התקשורת הישראלית - העברית, לבין מיעוט זה בדמות סיקור מגמתי חד צדדי נטול אמוציות ואנושיות ןחסר ביקורתיות מתבקשת מאירוע אותו תיארה ועדת אור כקשה וכחמור.

האוכלוסיה הערבית הפלסטינית בארץ נטשה כבר מזמן את התקשורת הישראלית, שאינה מייצגת אותה ואינה מסקרת אותה (ואם כן, אז רק בנסיבות של מגננה עצמית ובעיקר בעקבות פיגועים או מעצרים בחשדות ובהאשמות לפגיעה בביטחון המדינה. ולא משנה אם רוב החשדות הללו נמוגים עם הזמן ומתבררים לרוב כעורבא ופרח). בדיוק כפי שאוכלוסייה זו הוגדרה בעבר וכנראה עודנה כאוכלוסייה נוכחת נפקדת. חבל ששום דבר לא משתנה במחוזותינו.