פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אדם בעקבות עברו

      הארכיאולוג אדם זרטל לא מתרגש מהחוקרים שאינם רואים במקרא מקור ארכיאולוגי מוסמך. מי שגילה את המזבח בהר עיבל וחשף את עירו של סיסרא בנחל עירון, הבין שכפי שמחרימים את התיאטרון באריאל, מחרימים את הארכיאולוגיה בשומרון. ראיון

      עשרות שנים, מדי יום שישי, נוטל פרופ' אדם זרטל את תרמילו ואת קביו ומהלך בליבה של ארץ ישראל ביחד עם צוותו, סורק מטר אחר מטר, מעמק יזרעאל עד קו יריחו?תל אביב, ומנהר הירדן ועד השרון - כל אזור השומרון, נחלתם המקראית של שבטי מנשה וחלק מאפרים. ספק אם ישנו ארכיאולוג אחר בארץ שעושה עבודה רגלית בהיקף כזה.

      מדובר בליבה של הארץ, חבל ארץ שעד 67' כמעט שלא נחקר, למרות שהוא האזור הרלוונטי ביותר לתחילת עם ישראל. לשם, כך מסופר בתנ"ך, הגיעו שבטי ישראל מעבר הירדן יחד עם יהושע, שם התגבשו לעם, שם נכרתה בשנית הברית בין השבטים לאלוהיהם. במקום להתווכח על הרלוונטיות ההיסטורית של התנ"ך, הרוצה לבדוק את ספר היסוד של העם היהודי מבחינה ארכיאולוגית והיסטורית, צריך להסתובב שם. זרטל עושה זאת כבר עשרות שנים וממצאיו מדהימים: מתוך 1,530 אתרים שנסקרו עד כה, כ?1,300 לא היו ידועים במחקר ההיסטורי או הארכיאולוגי. מדובר במהפכה משום שעד כה המפה ההיסטורית והארכיאולוגית הידועה לנו נשענה רק על כ?10 אחוזים מהנתונים הממשיים.

      אני עושה את דרכי לקיבוץ עין שמר, שם מתגורר זרטל. הימים הם בין כסה לעשור, 37 שנים מאז המלחמה ההיא שבמהלכה חולץ זרטל, אז מ"פ במילואים, מבין המתים, לאחר שנפצע קשה, לתהליך שיקום ארוך שבסופו נותר נכה. הפגז שנחת עליו הרג במקום את סגנו וחייל נוסף שהיה איתם נותר קטוע גפיים. בכניסה לקיבוץ מטילים העצים הענקים צל עתיק על הבאים, מסביב מבנים ישנים מראשית הקיבוץ בשנות ה?20 של המאה ה?20.

      שמר היה אדוני ההר שממנו קנה עומרי מלך ישראל את הר שומרון. עבר והווה בלולים במין תערובת ישראלית מרתקת. אני מוקף במבנים מתקופת ההתיישבות החדשה של העם היהודי בארצו, אבל הולך לשוחח עם זרטל על ראשית ההתיישבות של השבטים הישראלים והתגבשותם לעם ממש לא רחוק מכאן, אי אז במאות ה?13-12 לפנה"ס.

      "הממסד הארכיאולוגי בן הדור שלי", אומר זרטל, "לא עובד כמוני. החפירה בתל הרבה יותר פשוטה מבחינה אינטלקטואלית ואינה דורשת מאמץ פיזי רב". נראה שפה נגענו בנקודה אישית, מפני שזרטל מתחיל לספר שבמידה רבה היתה ההליכה הפיזית ברחבי השטח חלק מהשיקום של הפציעה הנוראה.

      "שכבתי 13 חודשים בבי"ח הדסה לאחר מלחמת יום הכיפורים והרופאים טענו שלא אחזור ללכת. בפברואר 74' באה לחדרי ועדה רפואית. הייתי מטושטש מהמורפיום שהוזרק לי, אבל הצלחתי לשמוע את עובדת השיקום מתארת את הפציעה שלי. אחד הרופאים שאל 'איך יהיה השיקום?' והיא ענתה 'הבחור התחיל ללמוד ארכיאולוגיה'. ואז שמעתי רופא צעיר שאמר 'חבר'ה, בינינו, אם הבחור הזה יהיה ארכיאולוג - הוא יהיה ארכיאולוג של כורסה'. אני מוכרח לומר לך שההערה הזאת הציתה בי את המוטיבציה. 37 שנים עברו מאז והיא כחדשה".

      מחשב את גודל האוכלוסייה

      זרטל מסביר שבארכיאולוגיה קיימים שתי מתודות עיקריות: חפירה וסקר. הרוב המכריע של החוקרים עוסק בחפירה. העסק מעניין יותר וקיים סיכוי רב לממצאים שאפשר להראות. יתרונותיה של החפירה הן הירידה לעומק, לכל השכבות ההיסטוריות. לעומת זאת, תוצאות סקר דורשות רב?תחומיות גדולה. צריך להביא בחשבון את גורמי המים והקרקע, האקלים, הטופוגרפיה, הכיסוי הצמחי, הדרכים, היצע של קרקע חקלאית ועוד. "חפירה של אתר", ממשיך זרטל, "היא תמיד חלקית ומקומית מבחינת התמונה הכוללת. כמו שתחפור בעין שמר ומזה תסיק על התנועה הקיבוצית כולה. חיסרון נוסף הוא שהחפירה צורכת זמן, כסף ואנשים.

      "הסקר, לעומת זאת, פחות מפותח מחפירה, ויש חוקרים לא מעטים שמפקפקים במדעיותו. הם טוענים שמה שיש על פני השטח לא מתאר את עומק האתר, שכן יש לחפור פנימה.
      "יתרונות הסקר הארכיאולוגי גלויים", מסביר זרטל. "למשל, אם רוצים לדעת מה היה גודל האוכלוסייה בממלכת ישראל בימי אחאב, עכשיו אני יכול לעשות זאת. אני לוקח את מספר היישובים מאותה תקופה, מודד את שטחם בדונמים, ומכפיל קבוע מסוים של מספר התושבים בדונם בנוי".

      איך יודעים זאת?
      "מתבוננים בחברות מסורתיות עכשוויות הדומות לחברות בתקופת הברזל (מאה 12 לפנה"ס) - למשל, כפרים באיראן, בטורקיה ובאפגניסטן. בודקים כמה אנשים חיים על דונם בנוי - בין 25 ל?40 איש, כ?6 משפחות על דונם. ואז אני מקבל נתון שבחיים לא חלמתי עליו - גודל האוכלוסייה, נתון מכריע כדי להבין כמה צבא צריך כדי להגן על הממלכה, מה היה התוצר שלה וכו'. מבחינת התמונה ההיסטורית, זה אמין הרבה יותר מחפירות אקראיות".

      ואכן, פירות עבודה מאומצת זו לא איחרו לבוא. בסוף שנות ה?70 גילה זרטל אתר בלתי ידוע במערב השומרון, חירבת אל?חמאם. זהו תל מבוצר שהוקף במערכת מצור רומית משוכללת. זרטל זיהה את האתר עם ארובות, אחד ממחוזות ממלכת שלמה (המאה ה?10 לפנה"ס), שאלף שנה מאוחר יותר היתה למעוז קנאי בזמן המרד הגדול (66 לספירה).

      זרטל גילה אתרים ארכיאולוגים חשובים נוספים, ורק לאחרונה פירסם את ספרו "סודו של סיסרא", שתיאר חשיפת עיר מבוצרת מתקופת השופטים באזור נחל עירון, שהוא מציע לזהותה עם "חרושת גויים", עירו של סיסרא. אבל אין ספק שגולת הכותרת של תגליותיו - שיש המכנים אותה "תגלית המאה בעולם" - היא אתר פולחני על הר עיבל שבמרכזו מזבח. כל הפרטים שנאספו במקום הצטברו לתיאוריה המדהימה שלפנינו המזבח שבנו השבטים הישראליים הקדומים בתקופת יהושע (כ?1,200 לפנה"ס) בהר עיבל, על פי התיאור המפורט בספרי דברים ויהושע.

      מזבח או מגדל שמירה?

      עם גילויים כאלה, סביר להניח שאדם זרטל היה נישא על כפיים, ודאי מקבל פרס ישראל, ותגליותיו היו חומר חובה לבחינות הבגרות. אחרי הכל, מדובר בראשית ישראל, במה שנחשב עד לא מזמן כמיתוסים קדומים חסרי ביסוס היסטורי, והנה הגיע זרטל והסיר בפנינו את הלוט מעל לפרקים עלומים בתולדות העם.

      הקורא הסביר יכול לנחש שדבר מזה לא אירע. כמה מבין הקוראים יודעים על התגליות של זרטל? בפועל, הודרו זרטל ותגליותיו לשולי השיח המדעי בתחומי הארכיאולוגיה, המקרא וההיסטוריה הקדומה של העם היהודי. חלק מעמיתיו הפכו ליריביו המרים ופירסמו מאמרים קשים שבהם תקפו את זרטל וביטלו את תגליותיו.

      המתנגד המצוטט ביותר לזיהוי האתר בהר עיבל עם מזבח ישראלי, הוא הארכיאולוג המנוח אהרן קמפינסקי, שטען שלא מדובר במזבח אלא במגדל שמירה מתקופת הברזל. זרטל הוכיח אחת לאחת שטענותיו של קמפינסקי אינן נכונות. קמפינסקי ביקר במקום פעם אחת בלבד למשך שעה בעונת החפירות הראשונה, עוד לפני שידעו מה יש במקום.

      "עוד בעונה הרביעית הזמנתי אותו לבוא ולראות את האתר, אבל הוא ענה לי שהספיק לו מה שראה והוסיף: כתבתי באוקספורד חיבור המוכיח שספר יהושע הוא המצאה של התקופה ההלניסטית, אז איך יכול להיות שזה המזבח שלו?". זרטל מזכיר בחיוך שבפעם היחידה שקמפינסקי הגיע לאתר בהר עיבל והשקיף על הנוף האדיר שנשקף ממנו, פרש את כפיו ואמר "הו, מה יפית פלשתין".

      "מה שקרה בהמשך", אומר זרטל בשוויון נפש מסוים, "הוא הרבה יותר גרוע: ירד מסך ברזל של שתיקה. אף אחד לא דן בזה, לא לחיוב ולא לשלילה. זה לא איזה קשר מאורגן, אבל יש פשוט התעלמות".

      דור שלם שמתכחש

      התופעה הזאת ידועה לכל מי שמצוי בשיח האקדמי. יש לא מעט קנאת חוקרים ופוליטיקה, אבל כאן התופעה חריפה, משום שזרטל הוצג כמי שכפר בעיקר. הנחת העבודה בקרב רוב חוקרי המקרא היא שהמקרא נכתב לכל המוקדם במאה השביעית לפנה"ס. החוקרים הללו סבורים שחלק ניכר מהסיפורים התנ"כיים הם מיתוסים מפוקפקים שנכתבו בשירות הנרטיב של אליטות דתיות בעם היהודי.

      ב?1962 פירסם הסוציולוג האמריקני ג'ורג' מנדנהול מאמר מכונן בשם "הכיבוש העברי של פלשתינה" שבו קבע כי סיפורי התנ"ך הם למעשה "מיתוס בריאה", שנועדו ליצור היסטוריה לאומית באופן מלאכותי, בדומה למיתוס על אודות רומוס ורומולוס והזאבה ביחס לייסוד רומא. מנדנהול התבסס על היעדרן של הוכחות ארכיאולוגיות למקרא, ולכן טען שיצירת העם העברי נובעת ממרד של הפרולטריון הכנעני בערי המדינה נגד אדוניהם במאות ה?13-12. בעקבות המרד, עלו המורדים להר ויצרו מיתוס בריאה לאומי, המדבר על ירידה מצרימה, שעבוד, יציאה, התגבשות במדבר וחזרה לארץ. מנדנהול הביא את הגישה המינימליסטית לתנ"ך למקום קיצוני, וזרטל רומז שהוא השפיע עמוקות על דור "מכחישי המקרא" באקדמיה הישראלית.

      זרטל, לעומתם, חושב שלרוב התיאורים המקראיים יש בסיס ריאלי?ארכיאולוגי וטופוגרפי כאחד, ומי שכתב את טקסטים אלו בספרי דברים ויהושע "נכח באירועים עצמם או לכל הפחות היה קרוב להם".

      מנדנהול כתב את מאמריו לפני שהשומרון נחקר, ונתגלו הממצאים של זרטל. "רק באזור שסקרנו מצאנו 450 יישובים ישראלים מתקופת ההתנחלות שהתרבות החומרית שלהם - חרסים, ארכיטקטורה, אקולוגיה, חקלאות וכמובן דת ופולחן - במובהק אינם כנעניים". אל מול הממצאים הללו, אין ערך מחקרי רב למאמר, אולם אצל "מכחישי המקרא" בקהילה הארכיאולוגית הישראלית הוא מוסיף לככב.

      ככלל, זרטל, המודע לחומר הנפץ המדעי והפוליטי של ממצאיו, נמנע ככל האפשר מעימותים. "הגעתי למסקנה שתשובה לכל משמיץ היא בזבוז אדיר של אנרגיה ולא תביא אותי לשום תכלית, רק להתכתשות חסרת רסן. לו? נלחמתי בכל משטין ומקטרג, הייתי מאבד 50 אחוז מהאנרגיה היצירתית. שנאה גוררת שנאה, שלילה גוררת שלילה. גם באופיי איני כזה. אני יכול לומר לך שהיום, לאחר 35 שנים במקצוע, אני מתברך בהחלטה הזאת".

      בשיחה עם זרטל עלו כמה פעמים שמותיהם של קופרניקוס וגלילאו, שהכנסייה הקתולית תקפה את תגליותיהם וביקשה להעלימן. ואכן, תגליותיו של זרטל הן תגליות קופרניקניות ביחס לחקר המקרא. בסוף שנות ה?80 אמר פרופ' לורנס סטייגר, מומחה לארכיאולוגיה מקראית מהרווארד: "אם האתר בהר עיבל הוא מה שאדם זרטל אומר שהוא, ההשפעה על לימודי הארכיאולוגיה והמקרא תהיה מהפכנית; כולנו נצטרך לשוב לגן הילדים. אבל מדובר ב"אם" גדול...". אני מעיר שהתגיות האלה גדולות על כולנו, כל החברה הישראלית שאינה בשלה עדיין להתפייס עם עברה, וזרטל מהנהן.

      הוא מייעד את ממצאיו לדור הבא שיהיה בשל יותר להתמודד איתם. "במידה מסוימת, הדור הנוכחי של החוקרים לא יכול או לא רוצה להתמודד עם הממצאים". הוא מספר על פרופסור חשוב שלימד לפני כמה שנים קורס על תולדות הפולחן והדת הישראליים הקדומים, והתעלם מהתגלית בהר עיבל. לא ייאמן, אבל עובדה. "בכל אופן, לי יש חומר, 1,500 אתרים שרובם הגדול חדש, ומתוכם 450 אתרים ישראליים קדומים - יותר ממה שיש בכל הארץ. לצערי, את הסקר הזה לא מלמדים".

      "נשארתי נער מתבגר"

      אי אפשר להתעלם גם מהמימד הפוליטי של העניין. מתברר שלא רק את אריאל מחרימים, גם את התגליות הארכיאולוגיות בשומרון. ב?1984 השתתף ארכיאולוג אמריקני בכנס שאירגן פתח בסוריה, והכריז שהארכיאולוגיה המקראית מתה ומעתה יש לכנותה "ארכיאולוגיה סורית?פלשתינית". סוריה היא מושג יווני ופלשתין מושג רומי.

      זרטל אומר שהוא ביקש למעשה למחוק את כל הסיפור הישראלי ועל הדרך גם מחק את הסיפור הכנעני. היום, אומר זרטל, עברו שלב, לא כותבים ישראל ואפילו לא פלשתין, אלא "דרום הלבנט". "הסטריליות הפוליטית מעקרת את המשמעות המקורית".

      "החל מ?1984 החלו להגיע משלחות לאתר בהר עיבל, בין משתתפיהן מורים שלי. חשבתי שהם ייצאו בריקודים כי גילינו את ראשית ישראל, אבל פניהם היו עגמומיות. זה היה הלם גדול עבורי. הגיע לשם פרופסור חשוב בגפו, ואמר לי שההשערות שלי ברורות ובטוחות, אבל שבוע לאחר מכן הוא הגיע כחלק מקבוצת חוקרים, ואז הסתייג ואמר דברים כמעט הפוכים למה שאמר ביחידות בשבוע הקודם.

      "כשראיתי שיש התעלמות ממני ומתגליותיי - פרשתי לצד. מה, אני אסע לכל הכינוסים האלה כדי לעמוד כעני בפתח? מצחיק לספר, אבל עד כה לא נעשה שום כנס שהתמקד בסוגיית המזבח בעיבל, בשאלת השפעת המקרא, הכתיבה בנושא וכו'. אפילו לא כנס כדי להפריך את התגלית.

      "ועוד לא דיברנו על ההשלכות הפוליטיות - אני מנסה בכל כוחי לברוח מזה. מזלי שאני גר בקיבוץ של השומר הצעיר ואי אפשר להאשים אותי בפוליטיזציה של המקצוע, למרות שנחום ברנע כינה אותי אז 'הארכיאולוג שחופר לגוש אמונים מזבח על הר עיבל', ואת המזבח שחשפנו 'המזבח של קצובר'"


      זרטל, 74, גדל לפי עדותו "באווירה מאוד סוציאליסטית, קרובה לקומוניסטית". בפנימייה היתה תמונה של סטלין בכל חדר. הוא למד אצל יעקב ריפתין היסטוריה, ועוד זוכר אותו מייחל באוזניהם ליום שישראל תהפוך לאחת הרפובליקות של ברית המועצות. התנ"ך נלמד כספרות נשגבת, "אוסף אגדות", אבל לא כספר בעל ממשות היסטורית. אחותו היא החוקרת עדית זרטל.
      אפשר לומר שאתה איפכא מסתברא של הקיבוץ הארצי?

      "הרצון להיות שונה נשאר אצלי. הרצון למרוד. נשארתי נער מתבגר. אף פעם לא קיבלתי את הקולקטיביות הרעיונית, שיקבעו לי מה לחשוב".

      כל הנתונים של המנבטה שבתוכה גדלת הובילו לכך שתהפוך למכחיש מקרא.
      "נכון, אבל גם במנבטה יש גידולי פרא שמסרבים ללכת בתלם".

      הסוד שנחשף: סיסרא בא מסרדיניה

      ספרו האחרון של אדם זרטל "סודו של סיסרא" (הוצ' דביר) מתעד מסע בלשי?ארכיאולוגי בעקבות חפירה ארכיאולוגית באזור נחל עירון. המקום נמצא במרחק של כמה דקות נסיעה מביתו של זרטל. במדרון היורד מערבה מהיישוב קציר, התגלתה עיר בצורה מתקופת הברזל הקדומה, שהיא תקופת ההתנחלות הישראלית. הבעיה של החוקרים היתה שמבנה העיר וצורת הבנייה כלל לא התאימו לסגנון הבנייה של השבטים הישראליים.

      החומה האדירה, חמישה עד שבעה מטרים רוחב, נבנתה בצורה גלית. גם לארכיטקטורה לא היו מקבילות באזור. לאחר מאמץ, התגלו עובדות מפתיעות. בנייה כפי שנתגלתה באותו תל קיימת אך ורק באי האיטלקי סרדיניה, במרחק של 3000 ק"מ מחופי כנען. בהמשך התגלו ראיות נוספות לכך שהאנשים שבנו את אותה עיר, הגיעו מסרדיניה. בין השאר, התגלית ביססה את ההשערה כי השבט הזה, אחד מ"גויי הים" המוזכרים במקרא, והמכונה בכתבי המצרים הקדמונים, ה"שרדנה" - מוצאו מסרדיניה. החפצים המצריים שנתגלו במקום, וחלק מהמבנים, מאשרים שייתכן כי היישוב היה כנראה מרכז "שרדני" תחת השלטון המצרי בכנען.

      אבל זה עוד לא הכל. זרטל מזהה במקום את "חרושת הגויים", עירו של סיסרא - ששמו מנציח את עיירת מוצאו בסרדיניה, סאסארי. כך נפתרה חידת מוצאו של המצביא שהובס על ידי דבורה הנביאה וברק בן אבינועם (שופטים, ד?ה). הוא היה מצביא "שרדני" שהובס במאבק הגורלי על השליטה בעמק יזרעאל. במקום עברו דרכי המסחר והקשר החשובות ביותר בין השומרון לגליל - שני המרכזים של ההתנחלות הישראלית הקדומה. מבחינת שבטי ישראל היה זה אירוע מכונן שחישל את ברית השבטים שהיתה עד אז רופפת והאיץ את תהליך האיחוד הלאומי שלהם.