הפלסטינים חשים כי בהעבירם את ההכרעה על המשך השיחות הישירות עם ישראל לדיוני מדינות הליגה הערבית, עשו חסד עם ברק אובמה. במונחים של תחרות כדורגל הם הסדירו בעבורו "זמן פציעות". המועד החוקי היה עם סיום הקפאת הבנייה כשלא עלה בידו לשכנע את בנימין נתניהו להאריכה, אבל הם לא פרשו מן השיחות אלא העניקו לנשיא האמריקני הזדמנות נוספת.
אובמה הפגין עד כה יכולת דלה להוביל את המהלך הישראלי?פלסטיני. הוא נקלע לבעיית ההקפאה, שהיא בעיקרה פרי יוזמתו, ואינו מצליח לחלץ את הצדדים ממנה. העלה אותם על העץ, ואין באמתחתו סולם להורידם. בוודאי לא את שניהם. משמעו של דבר, שישראל או הפלסטינים ימצאו את עצמם בחיכוך עם אמריקה לקראת כינוס ראשי מדינות ערב בלוב ב?10 באוקטובר.
בירושלים מניחים כי עיקר הלחץ האמריקני יופנה כלפי ישראל. גם מתקשים להאמין כי יש בפי הילרי קלינטון או ג'ורג' מיטשל נוסחת קסמים להחיות את המשא ומתן, שכן היו להם הזדמנויות למכביר להפעיל את יכולתם היצירתית, והיא לא באה בסוף השבוע לביטוי במגעים שהתקיימו בניו יורק.
אהוד ברק, ששוחח עד הרגע האחרון עם קלינטון, הביא לראש הממשלה נתניהו שורה של הצעות ורעיונות ואפשרויות כפי שעלו בשיחותיו עם הפלסטינים והאמריקנים בעת ביקורו בניו יורק, אבל אין בידיו משנה סדורה או חבילה תפורה של הצעת פשרה. רעיונות רבים יכלו להתקבל על דעת שני הצדדים - וזה התנאי להצלחתם - אבל צריך לאורזם ולאגדם ביחד, ואז המשא ומתן מתפורר. כך אירע בימים האחרונים.
בנתונים אלה צריכה ישראל להיערך לתקופה בעייתית ביחסיה עם ארה"ב, וכמובן עם הרשות הפלסטינית, ומה שמעיד על כך היא הצעתו החוזרת ונשנית של השר מיכאל איתן לצרף את קדימה לקואליציה. רעיון זה שהעלה השר איתן מלווה את הממשלה מאז הקמתה, ויצא מנתניהו ודרומה, אבל אין סיכוי שקדימה תיענה לו בלי תמורה מרחיקת לכת הן בהרכב כל ממשלה בהשתתפותה והן בניסוח קווי היסוד למדיניותה.
גורל הצעות אלה - גלויות כסמויות - תלוי עתה בבית הלבן. הכדור עבר או חזר לידיו של אובמה. הימים הקרובים יראו אותו לוחץ על ירושלים ומפציר ברמאללה.