"רצחו את הבן שלי ויצאו מזה נקי"

"מדי בוקר אני קם, נכנס לחדרו המיותם של בני וואליד, מסתכל על התמונות שלו, על החפצים שלו, על הבגדים שלו, על התעודות שלו, וכואב לי הלב. עברו אמנם עשר שנים, אבל הכאב הוא אותו כאב. דבר לא השתנה" – כך, בקול שבור, מספר עבד אל-מונעם אבו סאלח על שגרת יומו מאז נהרג בנו, וואליד, באירועי אוקטובר בעיר סכנין בדיוק לפני עשר שנים. בראיון לוואלה! חדשות מבהיר אבו סאלח כי הוא ושאר בני המשפחות של 13 ההרוגים הערבים "לא ישתקו ולא ישקטו עד שיועמדו לדין המעורבים בהריגת הבנים".

"בני היה סטודנט להנדסת חשמל במכללת תל חי. הוא היה לקראת סיום התואר ובדיוק התארס", משחזר אבו סאלח את 2 באוקטובר 2000, היום שבו נהרג בנו. "הוא וחברו עימאד גנאים נשלחו על ידי ראש עיריית סכנין להחזיר את הילדים הקטנים ששיחקו על הגבעה בסכנין מחשש שייפגעו בעימותים שפרצו במקום. מפקד תחנת משגב דאז, גיא רייף, ושוטר נוסף הגיעו גם הם לאזור הגבעה. בני ועימאד לא היוו סכנה לאף שוטר והם נורו למוות בכדורים חיים. אני זוכר שהתקשרו אלי ב-2 בצהריים ואמרו לי שבני נפצע. בדיוק הייתי בנצרת ומיד חזרתי לכיוון סכנין".

"מי שלקח את וואליד לבית החולים היה בני הגדול, שסיפר לי שהמשטרה הטילה סגר על סכנין, הציבה מחסומים, ולא אפשרה להם לעבור לבית החולים בנהריה. בני הגדול התחנן בפני השוטר במחסום שייתן לו לעבור כי אחיו שותת דם וגוסס למוות. השוטר סרב ואיים עליו. הבן שלי נסע בדרך עפר לכרמיאל עם אמבולנס וכשהגיע לבית החולים בנהריה כבר לא היה לו דם. לכן אפשר לומר שוואליד מת גם בגלל שלא נתנו לו לעבור במחסום. אפשר לחשוב שהיינו במלחמה. כיצד ייתכן שפצוע קשה לא עובר במחסום? מי שפצוע אמור למות בבית שלו?".

על אף שוועדת אור קבעה ש"אין ראייה ישירה" לכך שהירי שביצע רייף פגע בוואליד ובעימאד וגרם למותם, היא מציינת גם ש"קיימות ראיות נסיבתיות" המצביעות לכאורה על כך שקרוב לוודאי שהירי של רייף הוא שפגע בוואליד וגנאים והוא שגרם למותם. עבד אל-מונעם אבו סאלח משוכנע שיש "עובדות מוצקות נגד גיא רייף" לפיהן לא היה בסכנת חיים כשירה למוות בבנו ובחברו ושהתכוון להרוג: "רייף אמר בוועדת אור שהוא נתן את ההוראה לירות כי הוא היה בסכנת חיים. השופט תאודור אור אמר לו שהוא עמד 150 מטר מוואליד ומעימאד וזה אינו מרחק המעיד על סכנת חיים. אנשים במקום הרי אמרו שבוצע ירי לכל עבר. רייף התכוון לרצוח וזה מה שהוא עשה".

- אתה מתחרט על האגרוף שנתת לרייף במהלך עדותו בוועדת אור?
- "אני ממש לא מתחרט על האגרוף. הלוואי ויכולתי לתת לו עוד אחד".

- על מי אתה כועס במיוחד?
- "על כל מי שהיה מעורב באירועי אוקטובר – החל מבכירי הדרג המדיני, דהיינו ראש הממשלה דאז אהוד ברק והשר לביטחון פנים דאז שלמה בן עמי ועד למפקדי המשטרה והשוטרים – אליק רון, גיא רייף ושאר האנשים שנתנו הוראות לירות בערבים למוות. לא ייתכן שאף אחד מהם לא הועמד לדין. טוענים שיש דמוקרטיה בישראל אבל זו ממש לא דמוקרטיה. בדרום אפריקה לא נהגו ככה באזרחים".

למרות שעברו כבר עשר שנים, הכאב של אבו סלאח אינו מרפה והזעם מסרב לדעוך. העובדה שלא הועמד לדין ולו שוטר אחד בגין מעשיו באירועי אוקטובר רק מכאיבה לו יותר: "הכאב של משפחות ההרוגים הוא אותו כאב מלפני עשר שנים", הוא אומר. "התחושה היא שהבנים נהרגו היום. כל יום בבוקר הם נהרגים מחדש. אנחנו לא מצליחים להבין איך ייתכן שאחרי 10 שנים לא הועמד לדין אף רוצח ואף מעורב בהריגת בנינו בדם קר? האפליה נגדנו, אזרחים נאמנים למדינה, כואבת ומרגיזה".

"כשיש תאונת דרכים, יש מעורבים. כשיש הרוג, יש גם מישהו שהרג. כשיש 13 הרוגים, על אחת כמה וכמה יש אנשים רבים שהרגו. כל כדור שנורה – המשטרה יודעת מאיזה נשק הוא יצא. הרי הכדורים לא הגיעו מחיזבאללה אלא ממפקדים ושוטרים ישראלים ששרתו במקום. באירלנד העמידו לדין אדם בגין הריגה לאחר 40 שנה ואנחנו מבהירים היום שלא נשתוק ולא נירגע עד שיועמדו לדין הפושעים שהרגו את בנינו. נצא לרחובות, נפגין, נמשיך את המאבק בישראל, בבית הדין הבינלאומי בהאג ובכל מקום ברחבי העולם. לא נשכח ולא נסלח".

לפניות לניר יהב: nir_yah@walla.com