פרועה ושובבה מתגוררת המשוררת אור דהן בעיר תל אביב ומטפלת בקושקוש חתול רחוב, ג'ינג'י מעורב עם לבן, חמוד במיוחד ופראי עוד יותר, כפי שעוד רגע יברר לעולם.
תארי את מערכת היחסים שלכם. מסובכת או פשוטה?
"הוא חתול מאוד חכם. היום למשל, ניסיתי לשים לו קולר עם השם שלו והטלפון שלי, למקרה שהוא ילך לאיבוד, כי אני משחררת אותו קצת מהחלון, לטייל קצת עם החתולים... והוא הוריד לעצמו את הקולר כמה פעמים. שמתי לו בחזרה והוא הצליח שוב ושוב להוריד את הקולר. או שהוא הולך מתחת לשידה ונכנס לאחת המגירות, ומתחבא מתחת לבגדים כדי שאני לא אמצא אותו. או שנגיד, כשאני באה לנקות את החול שלו, אז הוא כאילו מתבייש בקקי ובפיפי שלו. עוד לפני שאני מנקה הוא מזיז אותי כזה וחופר..."
אולי הוא מפחד שתגנבי לו משהו. שאלה מתבקשת - יצרת שירים בהשראתו?
"אני כותבת רק על בחורים, על גברים, על החיים, על אהבה, על דיכאון... אני לא כותבת על חתולים."
למה?
"כי לא כל כך מעניין לכתוב עליהם שירים לדעתי."
הפינוק של אור דהן: לתת לחתול לאכול ספרים!
"הוא מאוד אוהב ספרים. הוא אוהב לנגוס."
איזה ספרים הוא נוהג לאכול?
"אני קוראת רק שירה. אז מה שאני קוראת הוא אוכל."
וספרים קשים? נגיד עם כריכה קשה?
"הוא אוכל רק עם כריכה קשה כי זה מה שיש לי בבית."
חתול סלקטיבי. בכריכה רכה הוא לא נוגע?
"אין לי כריכה רכה."
ולא חבל על כל הספרים שהולכים לאבדון?
"יותר חבל על הידיים שלי- שהוא אוכל אותן."
היה איזה ספר מסוים שהצטערת שהלך לעולמו?
"לא. הוא לא הורס אותם, הוא רק מתאמן עם השיניים. הוא גם לא אוכל את הכריכה, סתם נוגס בקלילות."
איך זה לגעת אחר כך בספר האכול?
"נעים, נעים מאוד, זה עוד יותר עושה את הספר טוב."
מה הדבר הכי טוב שקורה לו בעקבות אכילת הספרים?
"הוא נהיה גאון."
וכדי שלא רק החתול יצא משכיל מכל הסיפור, הנה הצצה קצרה לאחד השירים של אור דהן:
"ברגע שאני מתבוננת בך?
ולרגע מוצאת בך? משהו נשי
אני הופכת ללסבית
ברגע שאתה מתבונן בי ומוצא בי משהו גברי אתה הומו..."
(מתוך הפואמה "אוסציאציות")