מה חיפש נתניהו אצל ראשי הערים בדרום?

באשקלון ובשדרות, חיכו לשמוע השבוע מראש הממשלה בנימין נתניהו, את מה שהוא בדרך כלל לא נוהג לומר בפומבי: האם בכוונתו לשים אחת ולתמיד קץ למעגל הדמים. ראש עיריית אשקלון בני ועקנין וראש עיריית שדרות דוד בוסקילה, שבעו מהבטחות. גם התושבים שמעו אותן מכל גורם אפשרי: חברתי, כלכלי, ביטחוני, מקומי ובין לאומי. נתניהו לא בא מפלנטה אחרת. ביום שלישי הוא הצטרף ללהקת מפזרי ההבטחות, אלא שצלילי הלהקה הזאת צרמו כבר מהאקורד הראשון.

באשקלון מתחננים כבר זמן רב להשלים את הצבת המיגוניות במוסדות החינוך. בני ועקנין ערך תצוגת איום לראש הממשלה: הוא הביא שתי רקטות שנורו לעבר העיר ועברו שיפוץ וצביעה אצל מסגר מקומי, זאת כדי שיוכלו לקנות לעצמן מקום של כבוד בלשכת ראש הממשלה ולהזכיר לו בכל יום שהן הצרה הנוכחית של העיר.

את אוהל האירוח לראש הממשלה קבע ועקנין בכפר הנופש, על גבעה שצופה לים מצד אחד ולאתר שבו התפוצץ הגראד האחרון מהצד השני. תפאורה להצגה מושלמת, שבה שותפים כל מרכיבי האיומים. את הסיפור עצמו המחיש ועקנין באמצעות מפה שעליה סומנו כל המקומות שבהם התפוצצו רקטות במהלך השנים האחרונות. הכותרת של המפה, הייתה כזאת שנתניהו מאוד אוהב: 'מפת ביטחון'. את המילה 'אי' (לאמור: אי ביטחון), שכחו במתכוון: המפה מתארת את חוסן התושבים.

עוד גורם חשוב מאוד נעדר מהפגישה בין עיריית אשקלון לבין ראש הממשלה: נציגים של ארגון ההורים המקומי. הסיבה לכך ברורה מאוד: מניעת מבוכה. נתניהו היה מאושר להגיד לוועקנין, שהוא קבע מדיניות של תגובה לכל ירי או הפגנת תוקפנות מצד ארגוני הטרור, שהוא מזהיר את חמאס ואת הארגונים מפני ניסיון להעמיד במבחן את יכולתה של ישראל להגיב, שביטחון היישובים באזור נמצא בראש מעייניו. "אנחנו מגיבים לכל ירי ופגענו אף במפקד בכיר של חמאס" הוא אמר, "הפעולות האלה מפחיתות את עוצמת הירי".

נתניהו השתדל להגיד את אותם דברים באתר הקרוי 'גבעת קובי'. זוהי גבעה הצופה על שדרות ממזרח ועל העיר עזה ממערב. שמה ניתן לה לאחר שהרבש"צ (רכז ביטחון שוטף צבאי), קובי הרוש, עשה אותה למקום תצפית כשהתקבלו התראות על אפשרות של ירי רקטות מהרצועה לעבר העיר.

בעת הביקור של ראש הממשלה, הוא היה על הגבעה, שמע את הדברים והבליע אנחה: הוא שמע הרבה הבטחות כאלה וראה מה קרה בעקבותיהן. במקרה הזה, הוא סבור, שנתניהו יממש את האזהרות שלו לגבי התגובה: "הבן שלי" סיפר נתניהו לקובי, "היה על הגבעה וגם אני רציתי להיות עליה. אני הולך הרבה בעקבות הבן שלי".

נוח היה לראש הממשלה להתייחס מעל הגבעה לעניינים בוערים, כמו שמן של המדינות שבין הים התיכון לירדן בפי האזרחים שלהן, עיסקה אפשרית להקפאת בניה תמורת שחרור ג'ונתן פולארד, משאל עם אפשרי וסוגיית גובה הלהבות שבין שני 'האהודים': זה שהחליף וזה שקיבל בירושה כשר ביטחון. בעניין הזה, עשתה לשכת ראש הממשלה עבודה מסודרת: היא אפשרה רק שלוש שאלות ורק מפי כאלה, שנתניהו יוכל להשיב על השאלות שלהם בנוחות.

כאשר ביקשתי לשאול אותו לגבי שחרור גלעד שליט, ניסה מנהל אגף הדוברות וההסברה במשרד ראש הממשלה, ניר חפץ, להשתיק אותי. נתניהו שמע את השאלה והשיב: "אני פועל כל הזמן לשם כך".

במשחקיה הממוגנת, שהוקמה בשדרות בסיוע JFN, ביקש נתניהו מבוסקילה, להקים בית ספר מדעים חרדי. אם עד לאותו רגע היה לביקור נופך ביטחוני, הרי שבהרף עין הוא הפך להיות פוליטי לחלוטין. נתניהו בחר במקומות שזקוקים לביטחון לשלוח חיבוק חם לשותפי הקואליציה שלו.

בשדרות עצמה אין הרבה מועמדים לבית ספר כזה. פזילה אל קהילה אלקטורלית זו, בסמיכות לאשקלון שבה עדיין לא הושלם האגף המוגן של בית החולים בגלל התנגדות החרדים, היא בגדר של הצגת סדרי עדיפויות מאוד ברורים.

אז בשביל מה בעצם בא נתניהו אל כפר הנופש באשקלון? אל גבעת קובי ואל המשחקייה הממוגנת בשדרות?