בבית יהונתן מתגייסים למען מאבק הפלסטינים?

בדצמבר 2000 קיבל אחמד שייך, קבלן מוכר במזרח ירושלים, היתר לבנות בית בעל קומה אחת בשטח של כ-200 מ"ר בשכונת אבו טור. ספק אם במקום אחר מישהו היה בכלל זוכר היתר פשוט שכזה, אולם כמו שאומר גורם בעיריית ירושלים: "במזרח ירושלים קיים מצב לא נורמלי". וכך, הבית של שייך הפך להיות דוגמה למאבק סביב הבניה הלא חוקית בעיר, לאוזלת היד של השלטון, למצוקת התושבים ולפוליטיקה שאופפת את הכל.

שייך, מתברר, לא הסתפק בבניית בנין אחד, והחל לבנות באופן מיידי שני מבנים. במאי 2001, חמישה חודשים לאחר מתן ההיתר, עמד במקום שלד של בניין בן שתי קומות, ולצדו חפירות ויסודות של מבנה נוסף. צו הפסקת עבודה שהוציא בית המשפט לא הטריד את שייך, שהמשיך בבניה. צו הריסה שהוצא למבנים הצליח למשוך את תשומת לבו, והוא הגיש בקשה לבטלו. בית המשפט הסכים, בתנאי שהעבודה בבניינים תימשך. בפועל, העבודה נמשכה.

בהמשך דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול צו ההריסה, כאשר בשלב הזה, כשנתיים לאחר קבלת היתר הבניה עמד במקום בית בן שבע קומות, עליו כתב שופט המחוזי משה דרורי ש"כולו התרסה כנגד שלטון החוק". עד 2004 הושלמה גם בניין הבנין השני, בן שש הקומות. סך הכל בנה שייך 12 קומות בלתי חוקיות על שטח עצום של 4,200 מ"ר.

לעירייה לא היו אז האמצעים הטכניים להרוס מבנים בסדר גודל כזה, אולם היא הגישה כתב אישום נגד שייך, שנידון ב-2006 לשמונה חודשי מאסר ולקנס של כ-2.5 מיליון שקלים. כמו כן, במסגרת גזר הדין נקבע שעל שייך להתאים את המבנה לאישורי הבניה במקום עד לספטמבר 2007, או להרסו. אולם, מתברר שאדם כמו שייך לא נכנע בכזאת קלות למורת החוק. הוא נמלט מהארץ מבלי לרצות את עונשו או לשלם את הקנס.

בשלב זה נכנסו לתמונה בעלי הדירות במבנים, שרכשו אותן מבלי שידעו ששייך בנה את המבנים ללא היתרים, ומנסים כעת להכשיר את המבנים. בבניין מתגוררים כיום כ-240 בני אדם, רבים מהם ילדים. לאחר פסק הדין במשפטו של שייך הם החלו לפעול להכשרת חריגות הבניה, וביוני 2007 הגישה אחת הדיירות בקשה לעיכוב ההריסות. ערכאה נמוכה קיבלה את העתירה, אולם בית המשפט המחוזי שוב קיבל את ערעור העירייה וביטל את ההחלטה, לאחר שנקבע שלדיירים אין מעמד בתיק.

במאמצים רבים התושבים השיגו ייפוי כוח מהקבלן, והגישו בשמו בקשה לעיכוב צו ההריסה. פעם נוספת נעתר בית המשפט לעניינים מקומיים, ופעם נוספת הפך המחוזי את ההחלטה, לאחר שהשופטים קבעו שלא ייתכן שאדם שנמלט מהארץ מבלי לרצות את עונשו זכאי לדחייה שכזאת. בפברואר אשתקד נדחה ערעור לעליון מאותה סיבה.

בין הצדדים התקיים משא ומתן להכשרת המבנים, אולם עד כה ללא הצלחה. המתנגד הבולט להכשרה המבנים הוא היועץ המשפטי של עיריית ירושלים, עו"ד יוסי חביליו, שבמכתב ששלח לסגן ראש העיר ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, קובי כחלון, באפריל אשתקד, כתב שהוא מתנגד נחרצות לתוכנית שנועדה להכשיר "עבירת בניה בוטה וחסרת תקדים".

גם היום עיריית ירושלים מתנגדת להכשרת הבנין. "נכון להיום אין במקום תכנון מחודש במקום נושא הצווים ולא ניתן להכשיר את המבנים כפי שנבנו אין מדובר במצב בו ניתן לקבל היתר בניה או שחלה התקדמות כלשהיא בהליכי התכנון", נמסר מהעירייה. "למצער אחמד שייך ניצל לרעה את ההליכים השיפוטיים ובחסות עיכובי ביצוע צו ההריסה ותוך הפרה של צו הפסקת עבודות שהוצא למקום אחמד שייך אכלס ומכר את הדירות. אך בכל פעם שבית משפט דחה את הבקשה, מיד הוגש ערעור או לחלופין בקשה חדשה מהנימוק של שינוי נסיבות".

אולם, גורם בעירייה שבקיא בנושא הבניה בעיר אומר כי נוצר מצב אבסורדי, שלפיו כל התושבים במזרח העיר הפכו לעבריינים, ולכן ראש העיר, ניר ברקת, מנסה לפעול להכשרת המבנים. "כשהיועץ המשפטי של העירייה מתנגד להכשרת המבנים כי אסור להעניק פרס לעבריינים, אז ברור שחברי ועדת התכנון יצביעו נגד ההכשרה", הוא אומר. "כתוצאה מכך, נוצר מצב בלתי נורמלי, ולכן צריך לפעול באופן לא נורמלי. אנשים שם מפחדים שבכל רגע ייתכן שיהרסו להם את הבית, והעירייה גם לא יכולה לפתח את השכונות במזרח העיר". לטענתו, כיום לא נבנים יותר מבנים ללא היתרים, אולם הוא סבור שלא ניתן להרוס את כל מה שנבנה בעבר.

במאי עתרו 20 מבעלי הדירות בבנין פעם נוספת בניסיון למנוע את הריסתו. בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד זיאד קעואר, נכתב כי "מעשי ומחדלי העירייה הפכו את המשיבים לבני אדם שקופים, חסרי משקל, אילמים, ללא זכויות, דחפורים עוברים מבעדם ורומסים את כבודם בהיותם בני אדם, ספק בני אדם רוחות רפאים". בעתירה נטען כי הדיירים ונציגי העירייה הגיעו להסכם לפיו תהרס קומה אחת מהבניין הגבוה ביותר, וזאת בהתאם לתוכנית המתאר החדשה של ירושלים. אולם בשל התנגדותו של עו"ד חביליו, שדרש להרוס שלוש קומות במבנה אחד ושתיים במבנה השני, הפשרה בוטלה.

התביעה נידונה בפני השופט מוריס בן עטר, ששבועיים לאחר הגשתה מונה לדון בבקשה נוספת לעיכוב צו הריסה, הפעם של בית מוכר יותר לציבור – "בית יהונתן". את העתירה השניה דחה השופט בתוך כחודש, אולם לגבי צמד הבתים טרם התקבלה החלטה, מה שעורר זעם בקרב חוגים בימין, שטענו לאפליה. טענה אותה דוחים בתוקף הן בעירייה והן בהנהלת בתי המשפט. "אין כל אפליה בהתייחסות לעברייני בנייה יהודים ועבריני בנייה שאינם יהודים", נמסר בתגובה לפניית וואלה! חדשות. "כל תיק וכל בקשה נדונים לגופם ולנסיבותיהם המיוחדות. יצוין שהתקופה שבה נטען שהנושא לא טופל כוללת את תקופת פגרת בתי המשפט".

מי שבאופן מפתיע סבור שלא צריך להרוס את המבנים הוא ראש עמותת עטרת כהנים, מתי דן. העמותה שבראשה עומד דן מעורבת במרבית הפרויקטים של בניה יהודית במזרח ירושלים, בהם בית יהונתן, מלון שפרד וראס אל עמוד, והיא גם הבעלים של ביתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון בעיר העתיקה. "אם אתה שואל אותי, את הבית הזה לא צריך להרוס, כמו שלא היה צריך לאטום את בית יהונתן", הוא אומר בהתייחסות נדירה, בתגובה לפניה של וואלה! חדשות.

דן סבור שיש למצוא פתרון למצוקת הדיור של תושבי מזרח ירושלים, אולם קובל על כך שהחוק, לדבריו, מיושם באופן פוליטי. "מדברים הרבה על שלטון החוק אבל לא עושים כלום. בבית יהונתן ניסו להראות ששלטון החוק קובע, אבל פה לא עושים כלום. כדי לגרש יהודים יש חוק, אבל פה עומד בית של 4,500 מטר עומד ואף אחד לא מתכוון להרוס אותו. עושים שימוש בכוח לקידום אג'נדה מסוימת וזה דבר שלא בא בחשבון. מי שמרומם את שלטון החוק לא צריך להפגין איפא ואיפא, ולא להפוך את החוק לקרדום כדי לחפור בו ולהשתמש בו כחלק מאג'נדה פוליטית", הוא אומר.

כמו כל דבר בישראל, גם הפרשה הזאת תמשך "אחרי החגים". מהנהלת בתי המשפט נמסר שהדיון בבקשה שהגישו בעלי הדירות "וכל החלטה שתידרש, יקוימו בסמוך לאחר חג הסוכות".