ושמחת בחגך: ישראלים בסוכה ובדרכים

ערב חג הסוכות הוא אחד הזמנים היותר מצחיקים בחיים היהודיים בישראל. ערב פסח הוא עוד יותר מצחיק, כשחושבים על זה, כי אומה שלמה מוציאה פתאום מכל בתיה ומכל מקומותיה את כל מה שנקרא בשם חסר התרגום "חמץ", מקרצפת את עצמה עד חורמה ומצטיידת במצות ובתחליפי מזון. צריך לראות את תגובתו של תייר, או של עובד זר, למה שרואות עיניו הנדהמות בערב הפסח הראשון שלו בישראל כדי להבין עד כמה מה שקורה כאן, לקראת חג החירות, הוא קורע מצחוק.

אבל גם ערב סוכות הוא זמן מצחיק, כאמור, במיוחד כשמסתכלים על זה מנקודת מבטו של אורח ממקום אחר: בכל רחבי המדינה המודרנית?לכאורה הזאת יוצאים פתאום אנשים אל המרפסות ואל החצרות, פטיש מסמר לוקחים מהר, ומתעסקים בהקמתם של כל מיני מבנים ארעיים משונים עשויים עץ או בד ומכוסים בענפים או במחצלות. הם גוררים אל היצירות הארכיטקטוניות המגוחכות האלה שולחנות, כיסאות ולפעמים גם מיטות, והם עושים זאת דווקא כשמזג האוויר מתחיל להתקרר וכשהימים מתקצרים. ואת כל המאמץ הזה, כולל קישוט קירות העץ או הבד בשרשרות נייר צבעוניות, הם משקיעים בשביל שבעה ימים בלבד.

במשך שבעה ימים הם יישבו בין השרשראות האלה ואף יאכלו שם את ארוחותיהם, ובסוף שבעת הימים יסירו את הקישוטים, יפרקו את הדפנות ויחזרו אל תוך בתיהם כאילו כלום. ומה שהכי מצחיק בעניין הזה הוא שאת כל הדברים המצחיקים האלה אנחנו עושים בלי לתפוס בכלל כמה אנחנו מוזרים, כמה מיוחדים, כמה עתיקים.

אילו ציוותה עלינו התורה לעבור פעמיים בשנה לדום ולזכור שאנחנו צאצאי עבדים שיצאו ממצרים לפני כ?4,000 שנה, ספק אם היינו מסוגלים לעמוד בגודל המשימה. כשהיא מטילה עלינו לזכור את נס יציאת מצרים על ידי שינוי זמני באורחות חיינו, זה הרבה יותר פשוט לנו. אנחנו כל כך עסוקים בניקוי הבית, או בהעמדת דופנות הסוכה ובהשגת לולב ואתרוג, שאין לנו פנאי לחשוב כמה קשה - ולא מצחיק כלל - להיות עם נבחר. עם שונה, נבדל עד כאב, שנודד במדבר העולם כבר 4,000 שנה ועל גבו מטען כבד מנשוא.

עם שמודה: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו" - ומתכוון, כדברי המשורר נתן אלתרמן, גם ל"אתה בחרתנו מכל העמים/ להיהרג מול כיסא כבודך".

החגים - ובמיוחד סוכות, שעליו התורה אומרת "ושמחת בחגך" - נותנים להיותנו עם נבחר ביטוי ידידותי לסביבה, שאפשר לשמוח בו ואף לצחוק בהקלה. כל מהותו של סוכות היא יציאה אל הטבע: חגיגות האסיף החקלאי, הכנות לתפילה על הגשם הראשון, ושבעה ימים של חיים בחוץ, מתחת לגג שעשוי מן הצומח ושאפשר לראות מבעדו את השמיים ואולי גם את ענני הכבוד.

סוכות הוא גם החג הכי פתוח בפני אומות העולם, שאמורות (על פי זכריה י"ד) לחוג אותו איתנו בירושלים, ונוצרים רבים כבר נוהגים כך. הם רואים את ירושלים ההולכת ונבנית במלכות ישראל המתחדשת, רואים את הסוכות במרפסות ובחצרות, ומבינים שבדיוק על זה דיברו זכריה והנביאים האחרים. אנחנו עסוקים, בינתיים, בחיפוש מקום לתלות את הקישוט שהילדה הביאה מהגן.