האבא היה לוחם בצד"ל והבן התגייס לגולני

אלי מתא, בן ללוחם צד"ל, היה מסתכל בהערצה על חיילי גולני במוצב ריחן בלבנון וחולם בהקיץ על היום בו יוכל גם הוא להיות חייל. בכפר ריחן בו גדל היו הוא וחבריו משחקים בחיילים ומחקים את תנועות החיילים הישראלים. היום 10 שנים לאחר מכן ולאחר שסיים שירות סדיר בצה"ל הוא יודע שהגשים חלום.

עם יציאת צה"ל מלבנון עבר מתא, אז בן 13, עם משפחתו לישראל והתיישבו בנהריה. העברית השגורה בפיו לא מסגירה ולו במעט את מוצאו. גם כאשר הוא מציג את עצמו, ההקשר ללבנון לא מוזכר. "הבסיס שלי פה. אני לא רוצה לבקר שם, לפחות לא בזמן הקרוב. חונכנו שזה לא בשבילנו האזור הזה, החיזבאללה שולט והלבנונים לא עזרו לנו. ת'כלס אני לא מתגעגע, אני על הגבול ולא מסתכל לשם", הסביר בחיוך.

לאחר סיום התיכון החליט מתא להתגייס לגולני ולהגשים את חלומו. "לי היה ברור שאני מתגייס לקרבי. לאבא היה קצת קשה כי הוא מכיר את הצבא ואיבדנו בני משפחה בלבנון. הוא קצת פחד בהתחלה אבל על כל תעודה שאני מביא יש דמעות בעיניים". כשסיים את שירותו בגולני החליט מתא להמשיך בשירות קבע. לפני חצי שנה כשחבריו בגולני ממהרים לבקו"ם הוא עשה דרכו ליחידת ההגמ"ר באוגדה 91 על גבול הצפון. "עשיתי קורס מדריכים והתפקיד שלי הוא לאמן את כיתות הכוננות ביישובים", הוא מסביר תוך כדי שהוא מדגים לתושבי כפר יובל איך יורים במטווח.

"ברור לי שאם תהיה מלחמה כמו לבנון השנייה אני לא אשב במשרד ואסתכל על המסך", אומר מתא. "אני אפעל כמה שרק אפשר. אני מכיר את השטח בלבנון טוב מאוד וגם שהיינו בתעסוקה בגבול הצפון הסברתי לחברים על הצד השני של הגבול". גם המפגש עם חיילי כיתות הכוננות, תושבי גבול הצפון שמבוגרים ממנו בשנים רבות, דווקא מצא חן בעיניו. "מדובר באנשים עם מוטיביציה יותר גבוהה משלי. הם באים להתאמן ומכירים את העבודה. דווקא זה שאני בן לאנשי צד"ל עזר לי באימונים. הם מקבלים את זה טוב ומתעניינים בי. יש לי קשר טוב איתם והם מתקשרים בחגים, ואפילו כועסים כשאני לא בא לקפה". אחרי שהגשים חלום אחד מתכווון מתא להגשים חלום נוסף ולעשות קריירה צבאית. "כל עוד יהיה תקן, אני כאן", אמר.