מוקד הסיוע לעובדים זרים הגיש היום (ראשון) לבית המשפט המחוזי בתל אביב עתירה מנהלית בשמה של ט', בת 35, קורבן סחר בנשים שמשרד הפנים דחה את בקשתה להעניק לה ולבתה בת השבע שנולדה בישראל מעמד בארץ. במשרד הפנים טענו כי השתיים אינן עומדות בקריטריונים שהציב משרד הפנים למתן האשרות עקב החלטת הממשלה הנוגעת למעמדם של 1,200 ילדי מהגרי עבודה. הסיבה להחלטת משרד הפנים: ט', שהוברחה לארץ דרך מצרים למטרות סחר בנשים, תוך שהיא נאלצת לעבור עשרות מעשי אונס והוחזקה בתנאי עבדות, נכנסה לארץ שלא כחוק.
בעתירה נאמר כי משרד הפנים "דחה על הסף את בקשת ט' ובתה לקבלת מעמד בישראל אך ורק משום, שבניגוד לכל הגיון, זקף לחובתה של ט' את כניסתה לישראל שלא כדין, בעת שט' כלל לא הפרה את הדין, שהרי נסיבות הגעתה לישראל הן פועל יוצא של היותה קורבן לאחת העבירות הקשות והחמורות בספר החוקים של מדינת ישראל".
ט' נסחרה לישראל, בשנת 2001 ומאז היא חיה בארץ. בתה נולדה בישראל בשנת 2003, כיום היא תלמידת כיתה א' בבית ספר באחת מערי הדרום. ט' הגיעה לארץ ממולדובה לאחר שנענתה למודעה בעיתון שהבטיחה עבודה רווחית בישראל בתנאים מעולים. אלא שלאחר שנענתה למודעה, היא הובאה לדירה במוסקבה, בה הייתה נעולה במשך שבועיים יחד עם עשרים נשים נוספות, כששני גברים שומרים עליהן יום וליל. הנשים קיבלו אוכל מועט, ורוב הימים סבלו מרעב. כשביקשו לדעת מה יעלה בגורלן, נענו בגסות ובאלימות.
לאחר שבועיים, ט' ושתי נשים נוספות, נלקחו מן הדירה והועלו על טיסה למצרים. בהגיען לשם, הוסעו ט' ויתר הנשים לדירה עזובה ומלוכלכת, בה נאלצו לשהות כשבוע מבלי שניתן להן כמעט אוכל. לאחר כשבוע, הועלו הנשים, יחד עם נשים נוספות, על משאית. נהג המשאית הורה להן לשכב בחלקו האחורי של הרכב בדממה מוחלטת, והן כוסו ביריעה עבה. הוא הסביר להן כי מעתה והלאה עליהן לעשות כל שיורו להן, ואם לא יעשו כן יאבדו את חייהן. בעת הנסיעה, היטלטלה המשאית, וחלק מהנשים שספגו חבטות השמיעו קול כאב. הנהג עצר את המשאית, והגברים שהיו עליה החכו את הנשים בחוזקה - כך נטען - באמצעות קת רוביהם.
ט' ויתר הנשים הובאו למקום כלשהו במדבר, ונאמר להן כי עליהן להמתין ללילה ללא ירח. הנשים הולנו בסוכה, קיבלו אוכל ומים פעם ביום, ונאסר עליהן לשוחח ביניהן. באחד הלילות הורו הבדואים לנשים להתחיל לצעוד בעקבותיהם. הבדואים חתכו גדר שעמדה בדרכם והאיצו בנשים לעבור את הגדר ולרוץ לעבר רכב שהמתין בצדה השני.
נאנסה באופן קבוע
עוד באותו הערב, נלקחה ט' ועברה תהליך של מכירה לסרסור שהגיע לבחון את את הנשים "החדשות" שנכלאו בדירה עד למכירתן. הסרסור שרכש אותה לקח את דרכונה של ט' והסביר לה כי הוא קנה אותה, ומעתה היא רכושו ועליה לעשות כל מה שיורה לה ונהג לאנוס אותה - כך נטען - באופן קבוע. לט' ניתנה תעודת זהות מזויפת, והוסבר לה כי היא נרכשה בסכום של 7,000$. על תעודת הזהות הוא שילם 2,000$ נוספים ואמר כי עליה לעבוד ללא תשלום עד שתחזיר את הכסף.
ט' הוחזקה במכון הליווי "אנג'ליקה" ברחוב פין בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב ובמשך כשלושה חודשים שהתה שם, ימים כלילות, מבלי שניתן לה לצאת. היא נדרשה לקבל לקוחות 24 שעות ביממה, בכל יום מימי החודש. היא לא הורשתה להפסיק את עבודתה אף כשהייתה חולה או בתקופת המחזור החודשי. לדבריה, כשביקשה להשתמש בקונדומים על מנת להגן על בריאותה, הסרסור שלה היכה אותה, הצמיד סכין לגרונה ואמר לה כי אם תחזור על דרישתה זו פעם נוספת, או תמרה את פיו, ירצח אותה - ולא קיבלה כלל תשלום על עבודתה.
לאחר חצי שנה נראה כי לט' סוף סוף נפתחה דלת יציאה מהשעבוד שהושת עליה, עת ברחה אחת הנשים שהתגוררה עמה בדירה ופנתה למשטרה. בעקבות זאת, נעצר הסרסור שלה, אך תלאותיה לא תמו. בת זוגו של הסרסור דרשה ממנה שתמשיך לעבוד עד שתשלם את מלוא חובה ולא תדאג שהמאפיה ברוסיה תרצח את כל משפחתה. כך, במשך כארבעה חודשים, היא עבדה במכון הליווי עד שהצליחה לחסוך מספיק כסף על מנת לקנות את חירותה מאשת סרסורה.
מאז שט' הצליחה להיחלץ מידי שוביה, היא מצאה עבודה בניקיון בתים ומשרדים, כאשר היא חיה בפחד מתמיד מגירוש ונאלצת להסתייע בתרומות מצד ארגונים המסייעים לקורבנות סחר, מאחר שמעמדה הלא חוקי בארץ אינו מקנה לה ביטוח לאומי או רפואי. בנוסף, היא הכירה גבר עמו הביאה לעולם לפני כשבע שנים את בתה, אשר נולדה בבית החולים איכילוב בתל אביב והשנה החלה את לימודי כיתה א' בבית ספר בעיר בדרום הארץ בה מתגוררות השניים.
בתה של ט' דוברת עברית על בוריה וכמעט אינה יודעת רוסית, שפת האם של ט'. היא מעורה היטב בחברה ובתרבות הישראלית "וישראל היא ביתה היחיד ואין לה כל זיקה למדינת המוצא של אמה", נכתב בעתירה הדורשת כי המקרה של ט' ובתה יועבר לבחינה מחודשת בוועדה למקרים חריגים.
"אבסורד של ממש"
לדברי עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ שהגישה את העתירה, "משרד הפנים דחה את בקשתה של ט' למעמד עבורה ועבור בתה, אף שהשתיים עומדות בכל הקריטריונים של החלטת ממשלת ישראל בנוגע למעמד ילדי שוהים בלתי חוקיים, קרי פרק זמן של לפחות חמש שנים בישראל, ילדה הלומדת במערכת החינוך הישראלית ומדברת עברית, וכו', למעט סעיף אחד - כניסה לארץ כחוק, וזאת אף שהסיבה שט' לא נכנסה לארץ בחוק, היא מכיוון שהיא היתה קורבן סחר למטרות זנות שהוברחה לארץ בדרך לא דרך ובאלימות על ידי סוחרי נשים".
"שהייה בלתי חוקית והסתננות של קורבן הסחר, נובעות באופן ישיר מעבירת הסחר בבני-אדם. אין צורך לציין כי באחריות לעבירה הסחר, כמו גם בעבירות הנלוות לה, נושאים סוחרי האדם ולא הקורבנות. יהיה זה בגדר אבסורד של ממש לזקוף לחובת קורבנות עבירת הסחר את האחריות להכנסתם שלא כדין ובעל כורחם לישראל על-ידי סוחריהם ובכך למנוע מהם מעמד", נטען בעתירה.
"כקורבן סחר לט' לא הייתה לה כל השפעה על אופן כניסתה ארצה ומשכך, לא ניתן לייחס לה "הסתננות" לגבולות המדינה. כפי שהשכילה להבין מדינת ישראל במרוצת השנים, על מנת למנוע את הכנסתם של קורבנות סחר לישראל, לא נדרשות פעולות של הרתעת הקורבנות, אלא אכיפה נחושה ונקיטת יד קשה כלפי סוחריהם. באשר לקורבנות עצמם, אין למדינת ישראל אלא חובה לשקמם ולסייע בידיהם ובשום מקרה אין להענישם על עבירות שאינן בשליטתם".