גילוי המאגרים העצומים של גז טבעי מול חופי ישראל, העשויים להניב הכנסות של כ?300 מיליארד דולר, העלה לדיון ציבורי את השאלה למי שייכים אוצרות הטבע. הוויכוח הוא בין מי שסבור, כמוני, שהגז ואוצרות הטבע שייכים לציבור, והרווחים הצפויים מהפקת הגז יכולים לאפשר רפורמות חברתיות לטובת אזרחי המדינה, לבין בעלי הון שמבקשים להמשיך ולהתעשר על חשבון הציבור, כי כך הם התרגלו, שהמדינה מוכרת בזול.
בכנס שהתקיים השבוע בסוגיית הכנסות המדינה ממשקי גז טבעי ונפט, ואורגן על ידי ביה"ס לממשל ומדיניות באוניברסיטת תל אביב, הקרן החדשה לישראל, שת"יל, האגודה לצדק חלוקתי והמכללה החברתית, התמקד הדיון בחלוקה הראויה של ההכנסות של המדינה מהפקות הגז. הדוברים מתחו ביקורת חריפה על כך, שאת הרווחים מהגז גורפים כיום היזמים ולא הציבור.
מנגד, חברות הגז טוענות שהעלאת שיעור התמלוגים שמשלמים היזמים למדינה תביא לבריחת משקיעים. ואולם, הדוברים בכינוס טענו שהעלאת גובה התמלוגים לא תגרום לחברות הגז להפסיד. הם גילו שבניגוד לתפיסה הרווחת, הענף דווקא נהנה מהטבות רבות.
חוק הנפט, שנחקק בשנת 1952, אינו מתאים היום, כי מאז חקיקתו נצבר ניסיון רב בהפקת נפט וגז במי האוקיינוסים. תמונת הסיכוי מול הסיכון של המשקיעים השתנתה באופן ניכר, והיום לא צריך לחפש משקיעים שעלולים לסכן את כספם.
הצעת החוק של ח"כ יחימוביץ' מבקשת לתקן את הכנסות המדינה מרווחי הגז והנפט באופן שיוביל להעלאה משמעותית בחלקו של הציבור ברווחים. במדינות רבות העלו את התמלוגים וחברות האנרגיה מסתפקות בממוצע בכ?20% מהרווחים. רק בישראל החברות דורשות יותר מ?60% מהרווחים.
הכסף יילך לחינוך
"פורום פעולה אזרחית", בראשות הרב מיכאל מלכיאור, מוביל מאבק ציבורי בדרישה ש?80% מהרווחים של מאגרי הגז הטבעי והנפט ישולמו לאזרחים.
המתנגדים לשינוי החוק והעלאת גובה התמלוגים, המיוצגים בידי חברות הדלק, גם טוענים שהרישיון לחיפוש גז שניתן להם מעניק להם זכות רכושית בעלת ערך כלכלי. לטענתם, העלאת התמלוגים היא פגיעה לא חוקתית בקניין. שינוי רטרואקטיבי של החוק באמצעות מס עוקף תמלוגים יפגע בעקרון השוויון, מכיוון שהוא יחול רק על סקטור מפיקי הגז והנפט.
חוות הדעת של פרופ' יוסי אדראי, שהוצגה בכנס, מפריכה את הטענות האלה. היא קובעת שחברות הגז זוכות להטבות מס מפליגות. מכיוון שהעיסקה בין בעלי זכות הנפט והמדינה אינה מאוזנת, וזכות הקניין של הציבור אינה נופלת מזכות הקניין של בעלי הנפט, אין מניעה חוקתית להעלאת שיעור התגמול.
ארגוני החברה האזרחית מציעים להקים קרן ייעודית, שאליה יועברו התגמולים והתקבולים מאוצרות הטבע של ישראל. הכספים ישמשו להשקעה ולפיתוח בחינוך, בבריאות וברווחה.
מציד המכשפות נגד התומכים ב"גז הערבי", כביכול, ניתן היה ללמוד שיש קשר מושחת ומשחית לא רק בין הון ושלטון אלא גם בין הון לאמנות. אנחנו זוכרים מההיסטוריה איך אינטרסים כלכליים חברו לתנועות פשיסטיות. בעלי הון גדול חשבו שירכבו על הסוס הפשיסטי, יאלפו אותו לצורכיהם, ולבסוף הוא אילף אותם. מבחינה זו הכנס היה תמרור אזהרה, שחשיבותו היא מעבר לסוגיה הקונקרטית של העלאת תמלוגי הגז.