פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הסכנה שלנו היא השאננות

      שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, אלוף (מיל') אביגדור (יאנוש) בן גל, מגיבורי התקופה הקשה ההיא, חושש שישראל עלולה למצוא עצמה במצב דומה • הוא מזהיר מהתגבשות חזית מזרחית מסוכנת • סבור שוויתור על שטחים רק יזיק לביטחון • ומבקר את ההתנהלות הצבאית במערכות האחרונות

      השלינו את עצמנו ב?1973 שאנחנו מוכנים. לא קראנו היטב את מפת האיומים ואת האויב, ולא השכלנו לגייס את מערך המילואים מבעוד מועד. בימי הלחימה הראשונים נפל כל נטל בלימת המתקפה בסיני וברמת הגולן על כתפי הצבא הסדיר בלבד. כתוצאה מכך לא היינו רחוקים מקריסה בשתי חזיתות המלחמה".

      37 שנים אחרי, אלוף (מיל') אביגדור (יאנוש) בן גל לא מעדן את מילותיו כשהוא מדבר על קרבות הבלימה העקובים מדם ברמת הגולן. הימים ההם עדיין חקוקים היטב בליבו של אחד ממפקדי צה"ל שנדרשו להתמודד עם הקטסטרופה של מלחמת יום הכיפורים - והצליחו במחיר דמים כבד.

      בן גל, כיום בן 74, היה אז מפקד חטיבה 7 של השריון, שבלמה את הכוחות הסוריים השועטים ברמת הגולן בכמה מהקרבות ההרואיים ביותר של אותה מלחמה, ובראשם הקרב על עמק הבכא (שבו בלט אביגדור קהלני). הלוחם לשעבר, שמילא במשך שנים ארוכות מגוון רחב של תפקידי פיקוד בשטח בכל הרמות, עוסק כיום בהקמת מתקני התפלת מים ברחבי העולם, אך נראה שהמים לא ישטפו את זיכרונו ולא יצננו את תחושותיו ואת חושיו. למצביא לשעבר, שידוע כמבקר חריף וחד שאינו חוסך שבטו מהמערכת, יש מה להגיד גם על ביצועיה והתנהלותה של ישראל 2010.

      הפתעת יום הכיפורים 1973 נחשבת לטראומה העמוקה ביותר שחוותה ישראל במישור הביטחוני. האם אנחנו עלולים להיות מופתעים כך שוב, גם היום?

      "לצערי כן. מהזווית שלי, ואותות הזמן ניכרים היטב על פניי, הסכנה שלנו היא בעיקר השאננות. ישראל איבדה מדריכותה. הקפיץ התעייף, נחלש, נסדק. צריך לשמן אותו".

      ב?37 השנים שחלפו הזירה המזרח?תיכונית השתנתה לבלי הכר. יש הסדרי שלום עם שתיים משכנותינו מצד אחד, אבל התגברות איומים נגדנו מצד שני. מעל הכל ניצבות השאיפות הגרעיניות של איראן בראש חזית מזרחית. האם ייתכן שבעוד עינינו נשואות לאיום הגרעיני, נופתע חלילה דווקא ממתקפה קונבנציונלית?

      "משהו במתכונת קונבנציונלית יקרה בסבירות גבוהה הרבה יותר מאשר משהו לא קונבנציונלי, ויש סיכוי לא מבוטל שנופתע. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. היום זה יכול לקרות שוב. כל מערכת צבאית מכירה את העיקרון שלפיו התוקף מעוניין תמיד להפתיע את המותקף. קח שתי דוגמאות נודעות לכך ממלחמת העולם השנייה: המתקפה היפנית על פרל הרבור בדצמבר 1941, שעירבה את ארה"ב במלחמה, ומבצע ברברוסה, שבמהלכו הפתיעו הנאצים ופלשו לברית המועצות למרות סיכום מוקדם. הפתעת מלחמת יום הכיפורים זהה בעיניי להפתעות האלה - בקנה מידה מזרח?תיכוני".

      אז אתה ממליץ להגביר את הכוננות שלנו לקראת הפתעה אפשרית?

      "יש להניח שצפויה לישראל הפתעה צבאית בעתיד. זו צריכה להיות הנחת יסוד מבחינתנו. היריבו?ת במזרח התיכון קיימת ותוסיף להתקיים. היא לובשת צורה ומשנה צורה, משנה את מרכיביה, אך קיימת ושורדת בעוצמות משתנות. הווירוס של המלחמה דוגר בקרב העמים והארצות במזרח התיכון, ותלוי מתי תתפרץ המחלה, כלומר המלחמה. לא מצאנו עדיין את התרופה למניעת ההתפרצות הוויראלית הבאה".

      חזית עם כוח של מיני?מעצמה

      חלק מהשינוי הניכר במפת האזור כרוך גם בהסתבכותה של בעלת בריתנו ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן.

      "הכישלון האמריקני בעיראק דומה לכישלון המתמשך של ארה"ב באפגניסטן ולכישלון הצורב בווייטנאם. מבחן התוצאה מוכיח שוב ושוב שארה"ב לא מסוגלת לכפות את תפישת עולמה המדינית הדמוקרטית בכוח הזרוע, גם כמעצמת?על יחידה. עם הנסיגה הקרובה נוצר שוב פוטנציאל לתסריט שבו דרום עיראק, כולל הבירה בגדד שבה מצוי רוב שיעי, יהיה נתון להשפעה איראנית עמוקה. הצפון, הסוני ברובו, יהיה חלש ומנותק יותר. למעשה ייווצר מעין גשר בין איראן לעיראק ולסוריה, שיניח את הבסיס להיווצרות חזית צפון?מזרחית מעודכנת מול האויב הציוני".

      מה האינטרס העליון ביצירת חזית מזרחית כזאת נגדנו?

      "חזית כזאת תדחיק חילוקי דעות פנים מוסלמיים בין השיעים לסונים, ותאדיר את מצוות הג'יהאד. בראש תעמוד איראן, על משאביה, שאיפותיה והרתעתה הגרעינית. לדעתי היא לא תזדקק לעשות בה שימוש, אלא רק כמרכיב אסטרטגי מרסן".

      חיזבאללה הוא גם חוליה בחזית הזאת?

      "כן, וכבר ראינו דוגמה ליכולותיו במלחמת לבנון השנייה. חיזבאללה יהיה מאמץ משני שיסייע למאמץ העיקרי שיגיע מאיראן, מסוריה ומעיראק. לכך צריך להוסיף את המתקפות הנוספות של חמאס מרצועת עזה".

      אם האיום הרקטי האדיר של חיזבאללה מלבנון, שהכרנו על בשרנו ב?2006, הוא "מאמץ משני", מה זה אומר על היקף עוצמתה של החזית הצפון?מזרחית המחודשת?

      "מדובר למעשה בפוטנציאל לריסוק תשתיות ולפגיעה בחוסן הלאומי של ישראל על כל מרכיביו, עם אורך נשימה עצום. סדר הכוחות היבשתי, האווירי והימי המשותף לחזית הזאת שווה ערך לכוחה של מיני?מעצמה. כוחה הצבאי ויכולותיה היצרניות של איראן הן הבסיס לבניין הכוח הזה, שנצבר כבר שנים ומוסיף לגדול".

      נשאלת השאלה האם בנסיגתה מעיראק, ארה"ב מפקירה למעשה את ישראל ומותירה אותה בודדה מול איום מאוד משמעותי?

      "בעקיפין בהחלט כן, אבל זה טבעי שהנשיא אובאמה יחשוב על עמו, על כלכלת ארה"ב ועל שרידות שלטונו. גם אם האמריקנים ימשיכו להחזיק כוחות מסוימים בעיראק להכשרות צבאיות בלבד, על בסיס שכירי חרב 'מופרטים', לא מדובר בכוחות משמעותיים שמסוגלים להכריע אם וכאשר דבר כזה יידרש".

      הנסיגה האמריקנית לא נתפשת באזור כהודאה בכישלון?

      "ארה"ב לא השיגה שום הישג משמעותי בעיראק. אין לאובאמה ברירה אלא לקפל את כוחותיו משם, ואני מעריך שזה מה שיקרה גם באפגניסטן, מדינה ששום מעצמה לאורך ההיסטוריה לא הצליחה לכבוש. אפגניסטן היא מדינה שבטית מפוצלת ללא שלטון מרכזי חזק, מה שיוצר כר פורה למיליציות ולארגוני טרור. הסובייטים והבריטים כשלו שם בעבר, ולהערכתי גורלם של האמריקנים יהיה דומה".

      הציונות לא תוכחד בטילים

      אחד התהליכים הדרמטיים באזורנו הוא השינוי הקיצוני שחל במדיניות טורקיה, מי שישראל ראתה בה בעלת ברית אסטרטגית. יש לדעתך סיכוי שטורקיה תחבור לברית צפון?מזרחית כזו נגד ישראל?

      "טורקיה היא איו?ם. הפילוסופיה שמכונה ארדואניזם נשמטת מתחת לרגליו של ארדואן עצמו. מה שנראה בשנה?שנתיים הראשונות לשלטונו כניסיון מוצלח ומבטיח לבסס דמוקרטיה מערבית עם יסודות איסלאמיים - קרס. מה שבידל את טורקיה משאר מדינות האיסלאם נשחק והיטשטש. הצבא הטורקי, מעוז החילוניות האחרון שם, עובר אף הוא תהליכים שמשנים אט אט את אופיו. טורקיה היא מדינת ענק תעשייתית, עם כלכלה אדירה. מדינות אירופה שמעכבות לפי שעה את קבלתה לאיחוד האירופי מטעמיהן, דוחקות אותה למעשה חזרה לחיק האיסלאם והעולם הערבי. אין לדעת לאן כל זה יוביל ומה יהיה תפקידה של טורקיה בחזית צפון?מזרחית מתגבשת. בהערכת המצב הלאומית ישראל חייבת להתייחס לתהליכים שמתרחשים בטורקיה בכובד ראש".

      מטחי הרקטות שיתקו חצי מדינה במלחמת לבנון השנייה, ונראה שהאויב הפנים את המשמעויות של מתקפות טילים על העורף הישראלי. מה ההסתברות למתקפה קרקעית חזיתית נגדנו בסגנון מלחמת יום הכיפורים? התכתשויות חזיתיות לא חלפו כבר מן העולם?

      "רקטות עוד לא כבשו שום יעד. רקטות הן איו?ם מבהיל עם השפעות ישירות בעיקר על העורף האזרחי, לא על הצבא שתפקידו לספוג ולהילחם. הרקטות זורעות בהלה ויש להן אפקט פסיכולוגי ומוראלי משמעותי ביותר. עם זאת, אני מזכיר את הבליץ הגרמני על לונדון במלחמת העולם השנייה, שהיה כבד מנשוא - אך לא היה חשש לרגע שלונדון תיפול או שבריטניה תחדל להילחם. גם הפצצות השטיח העצומות של ארה"ב בגרמניה לא השפיעו במאום על המוטיבציה של הנאצים להילחם עד פתח הבונקר האחרון של היטלר. לשטח יש חשיבות עליונה. הכובש המכריע יהיה תמיד צבא היבשה".

      ישראל היום שונה מאוד מישראל של 1973. לחברה הישראלית של היום יש לדעתך יכולת מנטלית ומוראלית לעמוד במתקפות משמעותיות בעורף?

      יאנוש מקמט את מצחו החרוש: "אני מקווה שכן, שנעמוד. יהיה קשה מאוד, אבל נעמוד. הציונות לא תוכחד על ידי טילים".

      כטנקיסט, מה דעתך על עיסקת המיליארדים של רכש 20 מטוסי חמקן F-35?

      "לטעמי היא חשובה ומוצדקת. אני מאמין שהתועלת ושימור היתרון חשובים ונכונים באוויר, בים וביבשה".

      מגילת העצמאות מספיקה

      מה דעתך על התנהלות ישראל במלחמת לבנון השנייה?

      "המלחמה היתה חייבת להסתיים אחרת, לא חמישה קילומטרים מהגבול. מלחמת לבנון השנייה נמשכה יותר זמן ממלחמת יום הכיפורים. גם היא וגם מבצע 'עופרת יצוקה' לא העידו, בלשון המעטה, שכוחנו במותנינו, שאנחנו כל יכולים כפי שחשבנו. הציבור בישראל נקלע למצב מביך: הציפיות שהיו לו מזרועות הצבא איכזבו. איכזבו מאוד. 'עופרת יצוקה' היתה צריכה להסתיים בריסוק שלטון חמאס, בחיסול תשתיותיו ובהגליית מנהיגיו הכנועים בסגנון הגליית יאסר ערפאת מביירות ב?1982".

      אתה רואה במלחמת לבנון השנייה כישלון צבאי?

      "הציפיות מול התוצאות במלחמת לבנון השנייה היכו בנו קשות. לא הגענו ליעדים שקבענו. צה"ל היה צריך לייצר אזור חיץ רחב וגדול מאוד בדרום לבנון. בששת הימים וביום הכיפורים הגענו בפחות זמן לתעלת סואץ. מלחמת לבנון השנייה היא המלחמה הכי ארוכה שהיתה לנו, חוץ ממלחמת העצמאות. קרה לנו משהו. משהו לא טוב".

      כאיש צבא ברור יחסך להחזקת שטח, לא במשמעות הפוליטית?מדינית - אלא דווקא הצבאית. האם זאת סיבה לדעתך לשמור על השטחים שכבשה ישראל במלחמותיה?

      "ישראל היא מדינה קטנה שמוגבלת צבאית וכלכלית. שטחה קטן ביותר, לכן היא חייבת עומק אסטרטגי. אסור לוותר על רמת הגולן, אסור לוותר על בקעת הירדן ואסור לוותר על יהודה ושומרון. לא רק מבחינה לאומית, אלא מבחינה צבאית גרידא. תאר לעצמך מה היה קורה אם מלחמת יום הכיפורים היתה פורצת כשסיני לא בידינו, רמת הגולן לא בידינו ויהודה ושומרון והבקעה לא בידינו. מהזווית הביטחונית זו טעות קשה לוותר על שטח. מה גם שהדיאלוג עם הפלשתינים לאורך השנים נראה לי לא יותר משיחות סלון חסרות טעם ומשמעות. הם לא מאמינים לנו ואנחנו לא מאמינים להם. תהום פעורה בינינו, תהום שכלום לא יגשר עליה בטווח הזמן הנראה לעין".

      לפני שבועיים הותנע עוד סבב של משא ומתן להסדר מול הפלשתינים. אני יכול לספר לך מניסיוני על שיחות ומגעים מדיניים שליוויתי בתפקידיי השונים. מגעים עם עליות ומורדות, תוכניות וציפיות.

      (רוגז) "עוד מקמפ דיוויד למדתי שהפלשתינים פשוט לא מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. לא חשוב מה נציע להם. למה אנחנו צריכים את ההכרה שלהם? זה כתוב הרי במגילת העצמאות שלנו. הם לא יכולים להכיר בנו כמדינה, בדיוק כפי שאנחנו לא יכולים להכיר בזכות השיבה. לי מספיקה מגילת העצמאות ואני לא זקוק לאיזו מגנה כרטה פלשתינית מחודשת".

      לסיום, כלקח מיום הכיפורים, אפשר עדיין לצפות בעידן הזה להכרעות צבאיות חד?משמעיות באזורנו? האם נראה אי פעם שוב אלבומי ניצחון מזהירים?

      "ישראל לא יכולה לנצח שום דבר באופן חד?משמעי, לא יכולה להכניע הכנעה קלאסית. אנחנו לא יכולים להכתיב תנאי כניעה לאויב, לקבוע תנאי סיום ללחימה. תמיד זה ייגמר בסוג של תיקו, בהסדר. העולם תמיד מתערב והלחימה נבלמת. כך היה מאז ומעולם, וכך יהיה גם בעתיד".