את תפילת יום הכיפורים בשנת תשל"ג לעולם לא אשכח. התפללתי בסניף בני עקיבא בתל אביב. תפילה זכה ונעימה. מבעד לחלונות בית הכנסת ראינו כלי רכב שנעו במהירות, מבשרת רעה, לכיוון מחנה מטכ"ל הסמוך לסניף. חיילים במדים נכנסו לבית הכנסת במהלך התפילה והודיעו למתפללים, בעיקר אנשי שלישות, שעליהם להתייצב במהירות ביחידות כדי להפעיל נוהל חירום לגיוס מילואים.
בשעה שתיים בצהריים, לקראת סיום התפילה, נשמעה אזעקה עולה ויורדת, אזעקה שהיתה האות לפתיחת מלחמת יום הכיפורים. זו היתה מלחמה ששינתה לעד את משמעותו של יום הכיפורים מבחינת הישראלים. המלחמה הוסיפה ליום הקדוש מימד נוסף מעבר למימד הדתי, ושינתה לבלי הכר את החברה הישראלית. מחברה בטוחה ושאננה הפכנו לחברה מבוהלת וחסרת ביטחון עצמי. חסרת ביטחון בה עצמה ובמנהיגיה.
במוצאי יום הכיפורים הגיע הטלפון שלו חיכיתי מאז הצהריים. נאמר לי שעלי להגיע במהירות למקום איסוף במרכז תל אביב, ומשם יובילו אותנו אוטובוסים למחנה יחידת השריון שלנו ליד באר שבע. העלטה בתל אביב היתה מוחלטת. הנסיעה התארכה. באוטובוס פגשתי שני חברים שהיו איתי בקורס קציני שריון. הם לא חזרו משדות הקרב. אחד מהם התחתן שישה שבועות לפני המלחמה.
מחזה נורא
במחנה היחידה שרר אי?סדר נורא. בלשון החיילים, הבלאגן חגג עד לב השמיים. כמפקד נתבקשתי להרכיב צוותי טנקים באופן אקראי מבין החיילים שהגיעו למחנה. הטנקים שקיבלנו כדי לצאת למלחמה היו במצב נורא. מוזנחים, לא מטופלים וחסרי חימוש. כשהודעתי לקצין החימוש שבמקלע המפקד אין הדק, תשובתו היתה "מזל שיש לך מקלע, בטנקים האחרים גם את זה אין". פניתי למפקד הגדוד ועידכנתי אותו שאין מפות. תשובתו היתה "סע בעקבות השמש".
כל קבוצת טנקים שהיתה מוכנה לנסיעה קיבלה פקודה לנוע על זחלים מבאר שבע לכיוון התעלה. לא היה זכר למובילי טנקים. הם היו עסוקים בהובלת טנקים לרמת הגולן, שם הסורים התקרבו לכנרת. כל הדרך לתעלה היתה עמוסה בכלי רכב כבדים וקלים. איש לא דאג לכוון את התנועה או לאפשר צירים חלופיים. לאחר שעות רבות של נסיעה מתישה החלו הטנקים להגיע טיפין?טיפין לאזור התעלה ולהיערך לקרב.
בהתקרבנו לאזור הלחימה ראינו טנקים של צה"ל פגועים ממארבי טילים קטלניים. חיילים מפויחים בסרבלים קרועים רצו סביב הטנקים. מחזה נורא למי שהורגל לשמוע ולקרוא על צה"ל - הצבא המנצח.
הקרבות היו קשים. מפקדי החטיבה שלנו לא קראו את מפת הקרבות. הארטילריה המצרית היכתה ללא הרף. טילי הסאגר המפתיעים ביעילותם עשו שמות בטנקים. מטוסי חיל האוויר לא נראו בשמיים, הטילים המצריים כופפו אותם. מפעם לפעם, ובתכיפות הולכת וגוברת, שמענו על מפקדים שנהרגו וראינו טנקים עולים בלהבות.
האבידות במלחמה היו כבדות. חיילים מסורים ונחושים מסרו את נפשם ושילמו את מחיר המחדל המנהיגותי והמבצעי. הם הכריעו את המלחמה ממש בגופם. חשוב שבני הדור הצעיר יידעו על עוז גבורתם וחירוף נפשם של הלוחמים במלחמה הארורה ההיא. בתפילת יום הכיפורים נזכור ונזכיר את כולם. כולם אהובים, כולם גיבורים, כולם היום מלאכים בצבא השמיים.