שלום: לצאת מהקופסה

למה התכוון בנימין נתניהו כשאמר בישיבת הממשלה, בשובו מן הפסגה בוושינגטון, כי "כדי להגיע לפתרונות מעשיים נצטרך לחשוב על פתרונות חדשים לבעיות ישנות"? למה התכוון כשקרא ללמוד מהלקחים של 17 שנות מו"מ כושל ולהתחיל לחשוב על הסכסוך "מחוץ לקופסה", בצורה מקורית ויצירתית ו"בדרכים חדשות"?

לחשוב על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני "מחוץ לקופסה", זה לחשוב מחוץ לגבולות ארץ ישראל המערבית. שתי מדינות לשני עמים - כן, אבל לא בין נהר הירדן לבין הים התיכון. לחלק את השטח - כן, אבל לא את פיסת השטח הקטנטן שבה עסקו 17 שנות המו"מ הכושל. הפתרון חייב להתייחס לשטח הרבה יותר נרחב, ההסדר חייב להיות אזורי, וכל מחשבה אחרת היא מחשבה שנשארת בתוך אותה קופסה סגורה ומשומשת, שנתניהו מבקש להיפטר ממנה.

בשבוע שעבר העלה נתניהו את מפלס המתח ביישובי יו"ש, כשאמר לחברי הליכוד את המשפט: "אף אחד לא ילמד אותי מהי אהבת ארץ ישראל". משפט שראשי הליכוד נוהגים, באופן מסורתי, להשמיעו באוזני אנשי מפלגתם רגע לפני שהם מוסרים חלקים מארץ ישראל לידי האויב. מנחם בגין אמר "אף אחד לא ילמד אותי מהי אהבת ארץ ישראל" והחריב את חבל ימית. אריאל שרון אמר אותן המילים, באותה אינטונציה פטריוטית, ערב חורבן גוש קטיף ויישובי צפון השומרון. השמעתן מפי נתניהו מעידה, לכאורה, שהוא עדיין חושב בתוך אותה קופסה סגורה ומשומשת שהוא כל כך שואף, לכאורה, להיחלץ ממנה.

מתוך הקופסה המשומשת ההיא הוא שלף, באחד מסבביו של המו"מ הכושל, את הסכמתו להקמת מדינה פלסטינית "כדוגמת אנדורה". כלומר לא מדינה אלא מדינת?דמה, ללא ריבונות אמיתית וללא עצמאות וכמובן ללא צבא, כנראה מפני שלדעתו מסוכן מדי להקים מדינה פלסטינית אמיתית - עם ריבונות ועצמאות ומטוסים וטנקים - במרחק יריקה מתיאטרון "הבימה". חזרה על אותה הצעה בסבב השיחות הנוכחי תהיה מאכזבת, לא רק מפני שכל בר דעת מבין כי החמאס יכול להפוך כל אנדורה לאפגניסטן - אלא בעיקר מפני שהיא תהיה חזרה אל הקופסה המאוסה ההיא.

כשיוצאים מתוך הקופסה רואים, פתאום, שבמזרח התיכון כבר קיימת מדינה פלסטינית. נכון שהיא נתונה, עדיין, תחת שלטון מלוכני מיושן. אבל האם אין בכוחה של ארה"ב לדרוש מהוד חוכמתו ופתיחותו למערב, המלך עבדאללה, כי יקבל על עצמו את האחריות המתבקשת ולא יסתפק בהשתתפות מחויכת בפסגות למיניהן? האם אי אפשר לדרוש אותו הדבר גם מן הנשיא מובארק, שמצבם של רצועת עזה ושל תושביה אמור להטריד אותו לא פחות מאשר אותנו?

הליכה "בדרכים חדשות" לא תעמעם כרגע את האיום האירני, שהחשש מפניו הוא, כנראה, הסיבה העיקרית להיענותו של נתניהו ליוזמת ה"שלום" של אובמה. אבל ישראל בכל זאת יכולה לנצל את היוזמה הזאת כדי להתחיל להפסיק את תעייתה הממושכת, והמדממת, בדרכים הישנות והרעות.

גם הדרכים החדשות לא קלות הן, כי אף אחד לא ילמד את הפלסטינים מהי אהבת פלסטין, ואילו ירדן ומצרים, מצידן, יעדיפו שנישאר בקופסה עד כלות. אבל כשיוצאים מתוך הקופסה נזכרים פתאום שגם לנוסחת הקופסה הישראלית האולטימטיבית, "שתי מדינות לשני עמים", הערבים מעולם לא באמת הסכימו.