כל שנה, אותו סיפור. רחובות העיר, לא משנה איזו עיר, בעיקר באזור השוק, מתמלאים בדוכנים ומודעות המזמינות את היהודי החוטא להיפטר מחטאיו באמצעות שחיטת תרנגול. עוף חי, שכנראה לא פגע באיש במהלך חייו הקצרים, ועתיד לשלם בחייו בשביל שיסלחו למישהו. כן, טקסים פולחניים כאלה עוד מתבצעים אפילו בעולמנו הנאור לכאורה, ולפגיעה ביצורים חיים יש, כמו במקרה הנוכחי, גם תירוץ טוב - הדת.
ראשיתו של המנהג הוא בבית המקדש. במקור הוא לא בוצע עם תרנגול, אלא עם שעיר (תיש) אחד לכול העם. השעיר ביש המזל נלקח אל צוק במדבר, שם הכהן משליך עליו כביכול את כל חטאי בני ישראל, ואז הוא הושלך מהצוק כשגופו התרסק במורד. המקום המזוהה עם המנהג הוא הר עזאזל (ג'בל מונטאר) שבמדבר יהודה. בימינו "שעיר לעזאזל" הוא כינוי לאדם שמוענש על חטאיהם של אחרים ללא עוול בכפו. הביטוי "לך לעזאזל" אומר, בעצם, שגורלך יהיה כגורלו של אותו שעיר.
אבל יהיה זה לא מדויק להישען על המקור הזה כאפשרות היחידה לכפרה. מי שיבדוק בציציות יגלה שהדת לא מחייבת אותנו לטבוח בבעלי חיים בשביל לכפר על עוונותינו. למי שחשובה לו שמירה על המסורת, יש פתרון: אפשר לתרום כסף לצדקה, שיגיע למי שזקוק לו, במקום לקחת חיים של מישהו חף מפשע. היום, כשאין בית מקדש, תרומה כספית היא בהחלט הדרך הטובה ביותר לכפר על העוונות כך מי שזקוק לכסף באמת מרוויח ממנו, בזמן ששחיטת תרנגול לא עוזרת לאף אחד, ורק לוקחת חיים. הימנעות משחיטת בעלי חיים מזוהה גם עם בית המקדש השלישי, העתיד לפי האמונה לקום, שבו יהיו הקורבנות מן הצומח בלבד.
כיום, ארגונים דתיים רבים מאפשרים אפילו לבצע את המנהג באמצעות תרומה באינטרנט. אז למה אנשים עוד ממשיכים בביצוע הכפרות בתרנגולים? התשובה, לא לחלוטין ברורה. יש שיטענו כי "לשם כך התרנגול נוצר" האם הוא באמת נוצר במטרה לסבול במהלך כל חייו, ולהישחט כשהוא נושא עליו חטאים שמעולם לא ביצע? סביר שהאלוהים שלי אינו מתאכזר עד כדיי כך לברואיו.
המחאה נגד אותו מנהג נוראי היא לא עוד קפריזה חילונית שמחפשת עוד סיבות לצאת נגד הדת. גדולים וחכמים בתורה פסקו נגד הכפרות, ולהלן כמה מהם. למשל, אומר רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, יש למנוע המנהג". וכך גם הרשב"א: "אני מצאתי עניין זה פשוט בעירנו עם שאר דברים שהיו נוהגין כיוצא בזה, שהיו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על נער היולד וחותכין ראשו ותולין הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים וחבלים שרבה שנראו בעיני כדרכי האמורים, וריחקתי כל זה הרבה, ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה וכיוצא בזה בעירנו מאומה".
מבין הפוסקים בני דורנו שהתנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים נמצא הרב חיים דוד הלוי, שהאריך בדברים נגד המנהג בספרו "עשה לך רב", ובין השאר כתב: "ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי-חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים".
כאמור, יש אפשרות אחרת. גם הרבנים יודעים כי משמעותו של מנהג הכפרות היא התאכזרות חסרת רחמים ליצורים חיים ותו לא. האיסור על צער בעלי חיים הינו מהתורה. האם זה אומר שכול מי שמבצע את מנהג הכפרות, בעצם לא יכול בכלל לקרוא לעצמו אדם מאמין? ימים יגידו. נותר רק לקוות שאותם אנשים יתפכחו לפני שיהיה מאוחר מדיי, ועוד בעלי חיים ימצאו את מותם על לא עוול בכפם.
לא כל מי שמוחה נגד מנהג הכפרות חייב להיות צמחוני. אבל עד אז, על כול אחד ואחת מאיתנו לעשות ככול שביכולתו כדי להימנע מפגיעה בבעלי חיים. לטקס פרימיטיבי הכולל טבח והתעללות ביצורים חיים, לשם כפרה של אחד, אין מקום בחברה שלנו. החובה המוסרית של כולנו היא לצאת למחות נגדו בהפגנות (הפגנה מרכזית נערכת מדי שנה בשוק מחנה יהודה בירושלים), חלוקת פליירים, פוסטרים, או פשוט לשבת בשקט ולסרב להשתתף בו.