למה שואלים את הפלסטינים מיהו יהודי?

השיחות הישירות בין ישראל לבין הפלסטינים עומדות בפתח, אחרי טקס ההשקה שנערך בוושינגטון לפני כשבועיים. שוב המנהיגים החמיאו אחד לשני ולמרות ההערכות הפסימיות של רוב הפרשנים, אני רציתי להאמין שהדבר האמיתי אכן קורה. הקשבתי לכל מילה שאמרו המנהיגים, והבנתי שגם הפעם אין שום סיכוי להגיע להסדר. נתניהו המעונב, עם האנגלית האמריקאית שלו, חזר על דרישתו שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית. עוד כשהשמיע את הדרישה הזאת בפעם הראשונה חשבתי שמדובר בלא יותר מהלצה טקטית, אבל הנה הוא חוזר על זה שוב מול כל העולם.

האם נתניהו באמת מצפה להכרה פלסטינית בסוגיה שלגביה אין בכלל קונצנזוס בתוך ישראל? אני מסופק. אז למה הדרישה הזאת עולה בכלל? הפלסטינים והליגה הערבית מוכנים לנורמליזציה מלאה עם ישראל, כלומר באופן חסר תקדים הם מוכנים סוף סוף להכיר בקיומה של ישראל, אבל הממשלה הימנית שלנו לא מסתפקת בזה אלא רוצה גם אישרור להגדרה הבעיתית של ישראל כ"מדינת הלאום היהודי". לכל בר דעת ברור שההכרה הזאת לא תגיע לעולם, ולכן מתגנב ללבי החשש שמא אין כוונותיו של נתניהו אמיתיות.

היום, יותר מאי פעם, ישראל אינה מדינה הומוגנית מהבחינה האתנית. כ-20 אחוז מאוכלוסייתה הם ערבים, שהתגוררו במרחב הגיאוגרפי הזה לפנינו, ומעולם לא הסכימו להגדרת מולדתם כ"מדינה יהודית". גם הקבוצה היהודית איננה מצטיינת באחידותה, ואחרי גלי העלייה של העשורים האחרונים, היא מכילה כ-300,000 אזרחים שמדינת ישראל בעצמה מסרבת לרשום כיהודים.

הנתונים האלה הם הוכחה לכך, שה"יהודיות" של ישראל היא איננה דבר ברור גם עבור אזרחיה. עם כן, איך הנושא הפנימי והמורכב הזה משתרבב למשא ומתן המדיני? זכותה של ישראל לקיים בתוך גבולותיה הריבוניים כל צורת שלטון עליה יוסכם באופן דמוקרטי. לצורך העניין גם התיאוקרטיה היהודית, אשר ללא כל הפרעה מתקיימת בה היום, יכולה להמשיך ולשגשג וכלל אינה זקוקה לאישור מכל גורם חוץ אחר.

"כן או לא מדינה יהודית" היא סוגיה עקרונית וטעונה, שמעולם לא הוכרעה ואנו עוד נידרש לה. יחד עם זאת, ובעיקר עקב היותה נושא פנים ישראלי, היא בוודאי איננה שייכת לצרור הנושאים אותם עלינו לפתור עם שכנינו. דרישתו הלא הגיונית של ראש הממשלה להכרה פלסטינית בישראל כ"מדינה יהודית", מחבלת בסיכוי ההצלחה של המשא ומתן ולכן מוטב שתוסר בהקדם מסדר היום של השיחות.