הקיבוצניקים מתחילים לעשות חשבון נפש

אם פעם הקיבוצים היו סמל לציונות החילונית ולאנשים שאין להם שום קשר לדת, הרי שבשנים האחרונות המגמה הזו משתנה. אם פעם יום הכיפורים היה יום של מנגל על הדשא, היום יותר ויותר קיבוצניקים מגיעים לארוחה מפסקת, צמים והולכים לבית הכנסת.

אצל תאיר ויוסי סוסנה מקיבוץ מפלסים, יהיה צום, אף על פי שהיא מבית חילוני והוא מבית דתי. "אני ממש בעניין של יום כיפור" אומרת תאיר, בת 45 ואם לשלושה ילדים. "בבסיס שלי, אני אדם חילוני. התחתנתי עם אדם דתי והיה ברור לנו, שאנחנו צריכים למצוא את הדרך לחיות יחד. היום הבית מתנהל בצורה מאוד מיוחדת. האמת היא, שבהתחלה לא הבנתי מאיפה זה צץ. אבל הייתה ביננו אהבה גדולה, והיה צריך להתרגל למישהו דתי. לאט לאט, חווינו וטווינו דרך שהיא אמצע. אני נולדתי במפלסים. כשהגענו לחיות בקיבוץ, הקיבוצניקים היו חשדניים, אבל עם הזמן הדברים השתנו. גם אני התחלתי להקפיד על מנהגי כיפור. אני נוסעת בשבת, אבל את יום כיפור אני שומרת". את השינוי בחייה מסכמת תאיר במשפט אחד, "אני חושבת שהיום מאוד שמחים מאד, שקיימת אפשרות לחוות את יום הכיפורים".

על החוויה אחראי בעיקר בעלה של תאיר, יוסי סוסנה בן 46. הוא נולד באשקלון למשפחה דתית והגיע לקיבוץ מפלסים לפני 13 שנים. "כשהגעתי לקיבוץ, מצאתי בית כנסת לא פעיל. הוא נבנה לטובת הורים של חברי הקיבוץ בשנותיו הראשונות של מפלסים, והיו בו שלושה ספרי תורה. פניתי בזהירות דרך אשתי למזכירות הקיבוץ, לראות אם אפשר להפעיל אותו. קיבלתי תשובה חיובית, עם תוספות שיהיה עלי לעשות הכל בעצמי". יוסי לא התעצל ואחרי שהמקום היה סגור כעשר שנים, הוא ניקה וצחצח אותו, כדי שיוחדשו התפילות. "אחרי שפתחנו אותו, חבר'ה התחילו לעשות בו בר מצווה ושבתות. לאט חבר'ה התחילו להתקרב. התחלנו ללמד גם בבית מדרש. ביום כיפור פשוט מפוצץ כאן. בהתחלה, היו מגיעים אנשים מבחוץ כדי לעשות מניין. עם השנים, התחלתי להזמין אנשים מהשכונה הקהילתית וגם באים הרבה מאוד חברים מהקיבוץ, לתפילות וכדומה. מרגישים צורך. הם לא דתיים, אבל ביום כיפורים הם מרוצים שיש פינה נחמדה שהם יכולים להתפלל".

בתנועה הקיבוצית מצביעים על השינויים המהפכניים בקהיליות הקיבוציות, כזרזים העיקריים לאימוץ מנהגי מסורת שונים. לא מדובר בקיבוצים ששייכים לזרם ההתיישבות הדתי, אלא של קיבוצים השייכים לשני הזרמים העיקריים של התנועה הקיבוצית, טרם איחודם לתנועה אחת: הקיבוץ הארצי (מיסודה של תנועת השומר הצעיר) והתנועה הקיבוצית המאוחדת. "אנחנו יודעים, שבקיבוצי 'השומר הצעיר' צמים פחות" אומר לוואלה! חדשות בנימין יוגב (בוג'ה) מקיבוץ בית העמק, "מרבית הקהל המגיע לאירועים המסורתיים של יום הכיפורים, כמו הארוחות המבדילות (המפסקת ושוברת הצום) ולתפילות, הם בעיקר תושבים או חברים שהצטרפו לקיבוץ בשלבים השונים של חייהם. בהרבה קיבוצים נבנו שכונות קהילתיות והופעלו מודלים שונים של מגורים ואורח חיים. רבים מהמשתתפים באירועים באים מהשכונות האלה וכמובן תושבים וחברים שנישאו לבני וחברי קיבוץ., שהצטרפו עם חברות נוער וכדומה".

יוגב מועסק במכון החגים שבמרכז התרבות הקיבוצי בבית השיטה וראה בעיניו את השינויים שחלו בתחום הזה בשנים האחרונות. "יש כל מיני מנהגים בקיבוצים. בבית השיטה למשל, יש שני מניינים: אורתודוקסי וקונסרבטיבי, אם אין מניין, משלימים אותו עם אנשי חב"ד". יוגב יודע לספר, שהתפילות בקיבוצים מתקיימות באופנים שונים מעט, מאלו שבבתי הכנסת בעיר. כך למשל, אין כמעט הפרדה בין נשים לגברים ובמוצאי יום הכיפורים, מקדישים זמן לשיחות ערכיות שונות.

מספר הקיבוצים המפעילים בתחומם בתי כנסת הולך וגדל מדי שנה. בראש השנה, למשל, נחנך בית כנסת בקיבוץ חמדיה. בקיבוץ רוחמה בנגב יש בית כנסת באורחן, לטובת מתארחים דתיים. בתי כנסת יש גם ביפעת, באילת השחר, בכפר בלום, בעין השלושה, בבית העמק, בעין חרוד איחוד וברבים אחרים. כמה חברים צפויים להשתתף בכל אירועי יום כיפור? קשה לדעת. הארוחות במרבית הקיבוצים הופרטו ומשפחות רבות אוכלות בבתיהן.

בתנועה הקיבוצית עורכים מפעם לפעם סקרים באשר למספרם של אלו, המקיימים טקסים שונים או מציינים אירועים ומועדים בצורות מסורתיות ומיוחדות. על פי ההערכה, מספר הצמים מקרב החברים בני הקיבוץ או בני גרעינים של תנועות הנוער החלוציות כמו השומר הצעיר, עדיין קטן, אולם לצידם יש עשרות תושבים ומצטרפים שמקיימים את מנהגי יום הכיפור כהלכתם. בתנועה מעריכים את מספרם של אלה במאות או אלפים בודדים.