תיקון חצות

כמדי שנה, לקראת רגע המעבר לשעון החורף. משתלהב מחדש הפולמוס. העליהום המחזורי נגד הדתיים היושבים בחשיכה מתעורר לחיים, ושוב אנו עדים לקרבות רחוב ותקשורת בזירת דת ומדינה.

כולם יודעים ש"הדתיים נגד שעון הקיץ", משהו שקשור איכשהו ל"סליחות" של בני עדות המזרח. וגם אם כבר עברנו קרב זה, ויום המעבר נקבע סמוך ליום הכיפורים - הדגל המונף נושא את הסיסמאות "דתיים אנטי כלכלה", "חרדים בעד חושך", "הדת נגד הקידמה" ושכמותן.

בעקבות חקר-סקר מקיף שמכון 'צומת' ערך לפני שנים בסוגיה זו, מובאת כאן עמדתי בנושא:

דתיים וחרדים נהנים, כשאר חלקי האוכלוסיה, ממנעמי שעון הקיץ, אם אכן יש כאלו. מקובל לייחס יתרון לשעות אור רבות יותר ביום קונבנציונלי, המאפשר לשוב מהעבודה בעוד אור, ולהקדיש שעות איכות למשפחה.

בכל הקשור לאמירת סליחות בחודש אלול, יש לי חדשה בשבילכם: אומרי סליחות משכימי קום, לפני הנץ החמה כנהוג בקרב עדות המזרח, דוקא נהנים משעון הקיץ, שכן עדיף להתפלל בשעה 5 בבוקר מאשר בשעה 4, למשל. כל המיתוס הזה של חזרה בהולה לשעון החורף בתחילת חודש אלול, חודש הסליחות, אין לו ידיים ורגליים במציאות. טיעון היסטורי זה התפוגג כבר לפני שנים רבות. אדרבה, ממנו ניתן ללמוד שאפשר למכור לציבור טיעוני-שווא במסווה של אמת-צרופה, ואפילו לעלות על בריקדות של נייר.

הארכת שעון הקיץ הפך להיות חלק מן התרבות המערבית, והיא עטופה בטענת חסכון באנרגיה. לדעתי גם טיעון זה אינו אלא מיתוס למחצה. אינני סבור כי במשרדים, במפעלים ובבתי מגורים כמות שעות הפעלת המזגנים, למשל, תלויה בהגדרות השעון. ההבדל הוא די שולי ומתקזז עם פרמטרים אחרים, מדידים פחות.

לא ניתן למדוד צריכת חשמל בכלל, ומזגנים בפרט, בהשוואה לשנה שקדמה, בשל עלייה ברמת החיים, התעצמות רכישת מזגנים וכמובן - שינויים בלתי חזויים במזג האויר. ומנגד, אנרגית צריכת החשמל הגוברת כביכול בשעון החורף, מתקזזת מול אנרגית צריכת הדלק (והשפעתו האקולוגית השלילית) בשל התארכות שעות האור והגדלת נפח נסיעות לבילוי. פרמטר זה, כמובן, לא ניתן כלל למדידה או להערכה.

.

אכן, יש 'נקודה יהודית' לסוגיה, בדמות שני ימים בשנה רלבנטיים: ליל הסדר ויום הכיפורים. ימים אלה הם נחלת 90% ואף יותר מן האוכלוסיה היהודית בישראל. נוח יותר - אך לא קריטי - שימים אלו יחולו בשעון החורף, כדי להקדים, פסיכולוגית, את שעת תפוגת הצום, ואת תחילת ליל הסדר שבו ניתן דגש חזק לילדים ולפעוטות.

נקודה יהודית נוספת חשובה מאד בעיני היא שאלת השבת. לי אישית די נוח עם שעון הקיץ, אך התארכות יום השבת גורם לדתיים-לייט ולמסורתיים, וכמובן לבעלי חנויות ותחבורה ובילוי ובתי אוכל וכד', כאבי כיס ובטן שאינם יכולים להתאפק עד להופעת שלשה כוכבים במרום. השבת ההלכתית יוצאת נפסדת, וזו עובדה אובייקטיבית שכדאי לעם היושב בציון לתת את הדעת עליה, ואף לשלם מעט במטבע של השתחררות מתרבות המערב, הקייצית.

מי שקורא בין השורות הבחין כי עמדתי הנחרצת היא שהכל מתחיל ונגמר בתרבות, או בקוד תרבותי. מה לעשות - הצליחו לייצר מצג לפיו שעון קיץ ארוך הוא מערבי ומתקדם. ובכן, היהדות תתקיים, כמו גם עמישראל, גם בשעון הקיץ. התמודדנו עם צרות אמיתיות וגדולות מזו, כך שכל השאון הוא איבוד פרופורציה אחת גדולה. סערה עונתית בכוס החברתית-תקשורתית.

* הכותב הוא מהנדס, ראש מכון 'צומת'.