אם אכן המטרה של ממשל אובאמה היא להגיע להסכם מסגרת שיתממש במהלך שנים אחדות, אין שום היגיון בהקצבת שנה למהלך הזה. הסכם מסגרת מחייב אותו אומץ מדיני שמחייב הסכם מפורט, כיוון שעל פי הגדרה יהיה עליו לגעת בכל נושאי הסכסוך, אך אין הוא מחייב את הזמן שהצדדים יזדקקו לו כדי להגיע להסכם מפורט.
הסכם מסגרת יחייב את הצדדים לחשוף את עמדותיהם האמיתיות בשלב מוקדם, ולבחון את עצמם ואת זולתם באשר לנכונותם לוותר על חלק ניכר מסיסמאותיהם הפומביות, כדי להגיע לפשרה ההיסטורית שעליה דיבר ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון.
שלושה חדשים של עבודה אינטנסיבית הם זמן ארוך למשא ומתן שכזה. הדבר הנכון לעשות הוא, לכן, להכריז מראש שמדובר על מהלך כזה, ושהוא יסתיים בראשית דצמבר, וכי במהלכו תהיה הקפאה מלאה של הבנייה בגדה המערבית.
חשוב להבטיח שהנושאים והנותנים יתמקמו במקום מרוחק מעין התקשורת והציבור, ויקדישו את כל זמנם לניסיון הקשה הזה. לא כתחביב לשעות אחר הצהריים ולא כעיסוק נוסף לעיסוקיהם הרבים האחרים.
הסכם ביניים יכול לדחות את הטיפול בשאלות כמו ירושלים והפליטים. הסכם מסגרת יהיה חייב לטפל בשניהם, כי אלה נושאי הליבה האמיתיים.
ואיך אמור להיראות הסכם?
לא יהיה הסכם ללא חלוקת העיר המזרחית. החלוקה שהציע הנשיא קלינטון (שכונות יהודיות יהיו חלק מן הריבונות הישראלית; שכונות ערביות יהיו חלק מן הריבונות הפלשתינית) היא ההגיונית ביותר. את העיר העתיקה אפשר יהיה לשמר כאזור פתוח עם ריבונות מחולקת ונגישות מלאה (הר הבית בריבונות פלשתינית, הכותל והרובע היהודי בריבונות ישראלית). אפשרות אחרת (שהפלשתינים דחו עד כה) היא ריבונות כפולה, ישראלית ופלשתינית, בעיר העתיקה.
בעיית הפליטים חייבת להיפתר ללא אזכור "זכות השיבה". המדינה הפלשתינית אמורה לקלוט את הפליטים שירצו לחיות בה, יינתנו פיצויים לפליטים על ידי מדינות תורמות, וישראל ביניהן, מדינות שירצו בכך יציעו לקלוט מכסות של פלשתינים כאשר ישראל - לפי החלטתה הריבונית - תהיה ביניהן. כל פתרון שיוסכם יוגדר כמימוש מלא של החלטת האו"ם 194.
הגבול ייקבע תוך שינוי של אחוזים מעטים מן הקו הירוק, ויכלול כמה גושי יישובים, בתמורה לפיצוי מלא מתוך הריבונות הישראלית הנוכחית. המדינה הפלשתינית תהיה לא חמושה, וישראל תקיים כמה סידורי ביטחון חיוניים כמו תחנות התרעה, ואף נוכחות צבאית זמנית. המתנחלים שימצאו עצמם ממזרח לגבול החדש יפונו, אלא אם כן יוסכם כי ניתן יהיה להותירם שם, בכפיפות למדינה הפלשתינית שתוקם. נראה לי שזהו אחד הנושאים הפתוחים בעיני שני הצדדים.
כל הנושאים האחרים (מים, סביבה, מרחב אלקטרומגנטי) ייפתרו על ידי ועדות משותפות שיפתרו בעיות אד?הוק, ויימנעו מלעסוק בזכויות מן העבר. תוקם ועדה משותפת למאבק בהסתה ולמעקב אחר תוכניות הלימודים.
עם מימוש ההסכם המפורט יוכרז על סיום הסכסוך, תום התביעות. באשר לשאלת ההכרה שנתניהו מעלה - זו תיפתר כחלק מן הפתרון הכולל, והנוסחה תוכל להיות זו שאימצנו ביוזמת ז'נבה: "ההסכם מציין את ההכרה בזכות העם היהודי למדינה, ואת ההכרה בזכותו של העם הפלשתיני למדינה, מבלי לפגוע בזכויותיהם השוות של אזרחי שני הצדדים... הצדדים מכירים בפלשתין ובישראל כבתים הלאומיים של עמיהם...".
אם הצדדים מוכנים לכך - מוטב. אם לא - עדיף לנסות להגיע להסכם ביניים. חבל לבזבז שנה כדי להגיע להסכם מסגרת קצר. את הנכונות להסכים לעקרונות הללו אפשר לבחון במהלך שבועות, לא חודשים.