זה קרה באמצע חזרה למחזמר "לילה לא שקט", כשיעל בר זוהר מצאה את עצמה פורצת בבכי משחרר מול אקי אבני, אפרת גוש, אבי גרייניק, עידו מוסרי ושאר המשתתפים.
היא הפתיעה אפילו את עצמה. 17 שנים של חיים מקצועיים בשלולית השואו?ביזנס הברנז'אית עמוסת הטורפים לימדו אותה כמה דברים על ציניות, על קנאה, על חוסר פרגון ובעיקר על שליטה ברגשות. אבל משהו נסדק לאחרונה בחומה הפרטית שבנתה סביב עצמה.
"יעלי רונן, הבמאית של 'לילה לא שקט', ביקשה מאיתנו לבחור שירים של שלמה ארצי שמרגשים אותנו, לכתוב על דף מה הם מעוררים בנו ולהביא את זה לחדר החזרות. אחד השירים שבחרתי היה 'אף פעם לא תדעי', שחיבר אותי לתקופה קשה עם עצמי, שבה הרגשתי פער גדול מאוד בין הדבר הזה שנקרא 'יעל בר זוהר', שאנשים חושבים שהם מכירים - עם כל הדבר החיצוני של ההצלחה והפרסום - לבין הריקנות הגדולה שהרגשתי בתוך עצמי".
מה גרם לתקופה הקשה ההיא?
"הרגשתי שאני לא ממצה את הכישרון שלי. השתוקקתי לעשות דברים חדשים והרגשתי שנסחפתי, מתוך המציאות, לתוך המוכר והבטוח של עוד תוכנית טלוויזיה ועוד הנחיה".
אז מה קרה לך עם השיר של ארצי?
"בקיצור, המילים של השיר התחילו להציף אותי ברגשות (עוצרת לרגע את הדיבור הנרגש ומתחילה לזמזם את מילות השיר): 'ובלילות תהיי כתובה על חלומות, ובימים אף פעם לא תדעי'. אתה מבין? אנשים חושבים שאיזה כיף לך שאת כתובה בחלומות של אחרים, אבל ביני לבין עצמי לא ידעתי את עצמי. לכי תסבירי את התחושות שלך לאנשים שמסתכלים עלייך מהצד וחושבים שאת בפסגה. תוך כדי שהקראתי את מה שכתבתי על השיר ועל מה שהוא עורר אצלי, מול כל הקבוצה, נשברתי ובכיתי. הרגשתי נוח לספר לאנשים שאת חלקם לא הכרתי על רגעים בילדות שלי שהיו פחות קלים לי בתוך המשפחה. רגעים עם רגישות עצומה. לאט לאט כולנו קילפנו מעצמנו את שכבות ההגנה".
יעל בר זוהר היא לא השחקנית הראשונה שמזילה דמעות בחדר חזרות ומתוודה על כך בעיתון, אבל בשביל בר זוהר - שפיתחה לעצמה שריון פלדה עבה במיוחד שמגן עליה מפני מבקרים, עיתונאים וכלל הציבור - היכולת לשחרר, לשתף ולהיות מחוברת לרגשות היא מעין פריצת דרך.
"הרבה שנים הייתי מגיעה לראיונות עיתונאיים עם שכפ"ץ. יש אנשים שאוהבים להתראיין, אבל מבחינתי, המקצוע שלי הוא לא 'מרואיינת' אלא שחקנית, ולי תמיד קשה מחדש הציפייה והצורך לחשוף את החיים האישיים. אני מבינה שזה חלק מהמשחק, וגם אני אוהבת לקרוא כתבות עם שחקנים שאני מעריכה, אבל תמיד הרגשתי שבשביל להגיד דברים אישיים יש לי את הפסיכולוגית שלי, את בעלי או את החברים הקרובים".
עכשיו נראה שאת קצת בפאזה אחרת.
"בשנים האחרונות למדתי לשחרר קצת ולהיות יותר קלילה בחיים ובתהליך העבודה. למדתי לסמוך על עוד אנשים שאני עובדת איתם, להתמסר לתהליך ולא כל הזמן לאחוז במושכות ולחשוב על הפחד של 'מה תהיה התוצאה?'. גיליתי שברגע שאני מתמסרת, אני מגיעה למקומות מפתיעים".
איפה שיחררת במקרה של "לילה לא שקט"?
"בהכל! (קופצת ממקומה). יעלי רונן אמרה לי בפגישה הראשונה שלנו: 'אני לא יכולה להבטיח לך כלום. או שכולנו נתרסק או שכולנו נזרח'. השיטה שלה היא ליצור אנסמבל שחקנים ולכתוב איתם את הטקסט. היה בזה משהו מאוד מפחיד עבורי. בכל סדרה, תוכנית או קמפיין שהובלתי עד היום היתה לי שליטה מלאה על הדברים. אני יודעת מה הטקסט ומה התפקיד, ואני יכולה להתכונן שעות עם המורים הפרטיים שלי למשחק ולשירה. הפחד הכי גדול שלי הוא לשחרר שליטה, ובפעם הראשונה החלטתי שאני הולכת על זה - למרות שמנגד היתה לי הצעה לשחק בתפקיד ראשי במחזמר גדול ומוכר. הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו אחר ממה שמוכר לי. רציתי לעלות כיתה ולהיכנס לליגה של הגדולים".
ישנה בשקט בלילה
אנשי תיאטרון הקאמרי מספרים על הטוטאליות שהביאה איתה בר זוהר לעבודה על "לילה לא שקט" ועל כך שהיתה הראשונה להגיע לחדר החזרות והאחרונה לעזוב. לדבריהם, היא היתה נחושה להוכיח שהיא שחקנית לגיטימית לא פחות מאחרים, ושיש בה הרבה יותר מבלונד מחויך וסקס אפיל.
"מאוד התרשמתי מאורח החיים הבריא של יעל כשחקנית", מספר נועם סמל, מנכ"ל התיאטרון, "היא מכינה את עצמה לחזרות היטב, ובין ההצגות מגיעה לאולם הריק לעשות חזרות ריקוד ושירה על חשבונה. היא הפתיעה אותנו ברמת המשחק שלה והפכה לאחד מעמודי התווך של ההצגה. אני חושב שיש לה פוטנציאל גדול מאוד, ועכשיו כל שנותר לה הוא להילחם בדבר הזה שבארץ נקרא 'משבצות' של קטלו?ג".
אחת מבכירות המלהקות בתעשייה מנתחת את מצבה של בר זוהר כך: "לשחקניות שהן מולטי טאלנטיות אמיתיות יש בעיה לעשות דברים עם עומק. זה לרוב שילוב של זלזול מצד הבמאים, שאומרים, 'היא לא מסוגלת לעשות עומק', וגם ריצוי של הקהל שרגיל לראות את אותם אנשים באותם מקומות".
עלילת "לילה לא שקט", שמבוסס על שיריו של שלמה ארצי, עוסקת ביאיר (אקי אבני), שמפרק את החבילה הזוגית שלו ונודד בין בתים וחברים כדי למצוא ספה לשים עליה את הראש. בדרך הוא נתקל בסיפורי הזוגיות של האחרים. בר זוהר, שמגלמת בהצגה את איה, היא אהבת חייו המפוספסת שמנהלת מערכת יחסים עם גבר נשוי (עידו מוסרי) וכמהה לזוגיות נורמלית. המבקרים, שלא נתנו להצגה אפילו יום אחד של חסד, מיהרו לפרסם ביקורות פושרות במקרה הטוב וארסיות למדי במקרה הפחות טוב. במסגרת ה"אני החדש" של בר זוהר היא כבר לא נבהלת, לדבריה, מהמילים שמופיעות בעיתון.
מילים קשות ופוגעות מאוד, לפעמים.
"פעם הייתי מתרגשת מכל כותרת בעיתון, היום זה ממש לא מרגש אותי - ואפילו מצחיק אותי. לא התרגשתי מהכתבות שעשו על דחיית עליית ההצגה וגם לא מהביקורות שאחרי. בוא אני אספר לך סוד: אני לא קוראת ביקורות. בעיניי, ברוב הפעמים, הקשר בין הכותרת למציאות הוא מקרי בהחלט. בשביל להשיג קוראים, עיתונאים מסוימים החליטו שהם צריכים לייצר כותרת צהובה ודרמטית. מבחינתי, אלו פשוט אנשים שהתיישבו בכיסא והעבודה שלהם היא לכתוב על אחרים. אתה יודע מה? אין לי בעיה עם חלוקת התפקידים. שהם יכתבו ואני אמשיך לשחק. אומרים שיש יתרון בבגרות ובניסיון החיים, ושהשערות הלבנות הן תוצאה של החוכמה. עוד אין לי שערות לבנות ואני בדרך להיות בת 31, אבל כבר הבנתי את כללי המשחק והשלמתי איתם. באמת שאני ממש ישנה בשקט בלילה".
את רוצה להגיד שכתבה בסגנון "לאן הקריירה של יעל בר זוהר הולכת?", שפורסמה בעבר, לא הצליחה לטלטל אותך?
"לא קראתי אותה. באמת. כל כמה חודשים עושים כתבה אחרת על איזו קריירה של מישהו. זה מזכיר לי שפעם ישבתי עם עיתונאי והיה לי ממש לא נעים במפגש איתו. הוא כל הזמן לחץ ולחץ והרגשתי שהוא תוקף אותי. אז החלטתי שאני לא קוראת את הכתבה, ולשמחתי עמדתי בזה. אתה יודע מתי היתה נקודת המפנה שלי ביחס למה שכותבים עלי? כש'מרי לו' עלתה, אחד החברים האהובים עלי ישב איתי במסעדה, הוציא דף ואמר לי, 'תקראי מה כתבו על 'מרי לו' ועלייך'. הסתכלתי בדף והייתי בהלם. זה היה גדוש וקטלני והתחלתי לגמגם. ואז הוא סיפר לי שהוא המציא את הכל, ושמכאן, מה שלא יכתבו יהיה הרבה יותר טוב. צחקתי נורא. הוא רצה להכין אותי לנורא מכל, ומבחינתי זה היה שיעור מצוין ואני מודה לו על זה. זה הכניס אותי לפרופורציות".
אפרופו "מרי לו", מחזמר שהתבסס על שירי צביקה פיק, היו מי שחשבו שהבחירה שלך ללכת למחזמר משירי שלמה ארצי היתה בחירה קלה שמזכירה את הבחירה התיאטרלית הקודמת.
"זה כל כך לא נכון. מדובר בשתי הצגות שונות לחלוטין, עם תהליך אחר לגמרי. בעיקר מדובר בי, שאני כל כך שונה מיעלי של לפני עשר שנים. דרך אגב, אני מניחה שאם הייתי עושה היום את 'מרי לו' הייתי יוצקת לזה משהו אחר".
את מרגישה שבמאים רואים בך משהו שהוא מעבר לחיצוניות או שאת צריכה שוב ושוב להוכיח להם שאת שחקנית לגיטימית?
"אני חושבת שחל שינוי, ואני מרגישה הרבה פחות קיבעון מבעבר. אני אסירת תודה למשל ליעלי רונן, שהיא במאית צעירה ונועזת שנתנה לי צ'אנס אמיתי ולא היתה שבויה בסטיגמות. אני גם חושבת שזה עניין של אמונה עצמית וביטחון עצמי. כשאתה מודע ליכולות שלך מבפנים - אף אחד לא יכול לערער אותך מבפנים. חוץ מזה, במקצוע הזה, כל פרויקט הוא סוג של להתחיל מההתחלה ולהוכיח. גם ליא קינג וגילה אלמגור, שעשו מאות תפקידים, נמצאות בלחץ לפני פרויקט חדש".
ההבדל הוא שאת פרצת כדוגמנית והן כשחקניות.
"זה לא לגמרי מדויק. ההתחלה שלי היתה בלהקת השכנים של ציץ, שם שיחקתי, רקדתי ושרתי".
ועדיין מה שהתקבע הוא שאת נערת זוהר.
"זה נכון שבמשך שנים היה משקל למראה החיצוני שלי, אבל אני חושבת שבשנים האחרונות אנשים מתייחסים במידה שווה למה שאני מביאה איתי. זה נכון שלפעמים החיצוניות יכולה להיות מגבלה. תראה את השחקנית שרליז ת'רון, שהיתה צריכה להתכער בשביל לקבל אוסקר על המשחק שלה (בסרט "מונסטר" מ?2003; י"א). מצד שני, יש שחקניות סקסיות כמו פנלופה קרוז, שיכולה להיות גם מרגשת וגם קורעת מצחוק וגם לדגמן. ברור שיש מקומות שהייתי רוצה להיות בהם, למשל בסדרה 'בטיפול' או בסרטים 'האסונות של נינה' ו'אביבה אהובתי'".
אולי את צריכה לוותר על קמפיינים של אופנה וטואלטיקה, כמו זה שאת עושה לרשת ללין, כדי להיתפש כשחקנית רצינית.
"למה? בשביל להיתפש כיותר איכותית? אני אוהבת לפרסם מוצרים שאני מאמינה וגאה בהם. מדובר בחברה רצינית ואיכותית שעכשיו יוצאת לעולם עם חנויות בסן פרנסיסקו ובאוסטרליה. זו גאווה מבחינתי, ובסופו של יום גם פרנסה. גם לי יש משכנתא וגם אני צריכה לשלם במכולת. זה שאני מופיעה בטלוויזיה לא מבדיל אותי מאחרים. בשביל לתפעל את העסק שלי אני הולכת למורה לשירה, למשחק, לכושר. יש לי רואה חשבון וסוכן ומערך שלם של אנשי מקצוע שאני מפרנסת ושלוקחים את העמלות שלהם".
ולמרות כל ההצלחה והשם המוביל שלך, עדיין לא עשית סרט קולנוע, סדרת דרמה בפריים טיים או תיאטרון ריאליסטי.
"זה מדגדג לי מאוד, אבל זה תלוי רק בי. המקצוע הזה דורש מאמץ עצום, ואת זה אנשים לא מבינים. הם חושבים שהכל מוגש על מגש של כסף. לשמחתי, יש כרגע כמה דברים על האש. יש כמה הצעות על הפרק שאני אשמח אם הן ייצאו אל הפועל, בעיקר כי אני מרגישה בשלה לזה מבחינה נפשית. זה מה שיפה במקצוע הזה. שהגיל נותן לך חומרים להביא איתך לבמה או למסך".
לגיל יש גם השפעות על החיצוניות. הרבה נשים לוקחות קשה את החלפת הקידומת מ?20 ל?30. זה מטריד אותך?
"בדיוק צחקתי עם גיא (זו?ארץ, בעלה של בר זוהר; י"א), שהייתי לא מזמן בטיפול אצל הקוסמטיקאית שלי ופתאום היא המליצה לי לקנות כל מיני מוצרים 'כבדים' יותר. תמיד הייתי יוצאת ממנה עם איזה קרם לחות של נערות, ופתאום היתה לי שקית של מסכת לחות, מסכה אחרת, קרם הזנה. גם הלידה השפיעה על הגוף. בסדרה 'חשופים', לדוגמה, הייתי אחרי הלידה, הינקתי והייתי הרבה יותר עגלגלה. בהתחלה עוד ניסיתי להילחם בזה ולהידחס לתוך מחטב, עד שנהיה לי כאב בטן מהמחטב וזרקתי אותו לעזאזל. היום אני גם הרבה יותר משוחררת במקום הזה. לא לחוצה להיראות הכי נוצצת שיש".
אז עכשיו את הולכת להזניח את עצמך?
(צוחקת) "לא, ממש לא. אני היום הרבה יותר שלמה עם עצמי וגם עם המיניות שלי, או עם מה שנתפס כסקסיות. בגיל 15, כשהדביקו לי כותרת של סקסית, לא היה לי נוח עם זה. נבהלתי והרגשתי צורך לגונן על עצמי. אבל אני כבר לא שם. אני בשלה. ילדה גדולה. אמא".
גיא חסר בעיקר בלילה
בשלוש השנים האחרונות, אף על פי שבר?זוהר הספיקה לצלם שתי עונות של הטלנובלה "חשופים", לשיר במחזמר "היפה והחיה", לעשות עוד פסטיגל ולהיות הפנים של חברת ללין, שאיתה חתמה לאחרונה חוזה פרזנטורית לארבע שנים, היא גם הורידה הילוך. בחרה לסרב להצעות שימנעו ממנה להיות בבית עם הילד שלה, יהלי, אוטוטו בן שנתיים ושמונה חודשים.
"בהתחלה לא יכולתי לחשוב על לעשות תיאטרון ולא להרדים את יהלי בערב, ועשיתי המון ויתורים באהבה גדולה. לאחרונה למדתי להרפות גם במקום הזה. הבנתי שאני יכולה לקום מוקדם, להיות עם הילד שלי, לקחת אותו לגן, ללכת לחזרות, להחזיר אותו מהגן ואפילו להיות איתו כשהוא מתעורר משנת הצהריים. אני לא חושבת שיש לו חסך אמא".
ואיך את מתמודדת עם העובדה שבעלך נעדר מהבית חודשים ארוכים בגלל צילומי "הישרדות", הריאליטי שהוא מנחה?
"אני לא אכחיש שיש קושי בקיום תא משפחתי בצורה כזאת. לא חשבתי שככה ייראו חיי הנישואים שלי כשהתחתנתי לפני כחמש שנים. אחרי הכל, במשפחה מתוקנת אבא ואמא נמצאים בבית כל הזמן. אצלנו המצב השתנה בשנים האחרונות, אבל אני מאמינה שזה לא יימשך שנים. גיא לא ינחה את 'הישרדות: הוואי' כשהוא יהיה בן 70. בכל אופן, בגלל שיום אחד יכול להיות שהילד שלנו ייתקל בכתבות עלינו, אני לא רוצה להכביד עליו, ואני מעדיפה לא להרחיב על זה. אני יכולה להגיד בשורה התחתונה שגיא הוא העוגן הכי חשוב ומשמעותי בחיים שלי ואני מאוד אוהבת אותו ומפרגנת לו. יש גם יתרונות למצב. בצילומים האחרונים לקחתי את הילד לעשרה ימים ונסענו להיות עם גיא בפנמה ובפיליפינים. זה היה מדהים".
מתי את הכי מרגישה את החוסר של גיא?
"בעיקר בלילה. בתקופות שהוא נעדר מהבית אין לי את הדבר הבסיסי הזה, שאתה הולך לישון מחובק ומטעין את הסוללה שלך ליום חדש ולמחרת פוקח עיניים ורואה את האדם שאתה הכי אוהב. זה הרי נותן לך כוח בלי להגיד אפילו מילה אחת".
אז איך מתמודדים עם הלבד?
"הודות להמצאה הגאונית במחשב שנקראת סקייפ (תוכנת שיחות טרנס אטלנטיות), איכות החיים שלנו השתפרה בצורה משמעותית. בעונה הראשונה של 'הישרדות' איכשהו לא היינו מודעים לזה, וזה היה מאוד קשה. אנחנו מדברים כל יום ומשתפים זה את זה במה שעובר עלינו. בתקופת החזרות, למשל, בילבלתי לגיא את המוח במשך שעות עד שהוא ניקר מול המסך. אנחנו חברים טובים מאוד ומדברים המון. יש גם יתרון אדיר לזה שאנחנו באותו מקצוע כי יש הבנה עצומה בין שנינו, וכל פעם מישהו מאיתנו מקריב למען הקריירה של האחר. גם אני נסעתי לא מעט בעולם במסגרת צילומים, וגיא תמך בי. מובן שלא חשבנו שזה יגיע למצב כזה שגיא ייסע פעמיים בשנה לתקופה של שלושה חודשים, אבל הגיעה ההצעה והתמודדנו איתה, כי בסופו של דבר היא משרתת את אותו בית. אני מסתכלת על זה בצורה הרבה פחות טרגית ממה שזה מצטייר אולי מבחוץ. יש נשים שחיות עם בעל טייס שחצי מהזמן נמצא באוויר או בחו"ל".
יהלי הקטן כבר מבין במה אמא ואבא עובדים?
"זה עוד רחוק ממנו. הוא יודע שאמא ואבא הולכים לעבודה. לא מזמן נסענו באוטו ופתאום הוא זיהה כרזה של ההצגה ואמר 'הנה אמא'. לא אמרתי לו כלום. הוא שומע גם את השירים שגיא עובד עליהם לדיסק שלו, וכל הזמן אומר 'אבא' ו'עוד פעם, עוד פעם'. הוא רואה אותנו בעבודה, וכשהופעתי בפסטיגל הוא בילה שעות מאחורי הקלעים אבל הוא עדיין לא מבין את המשמעות".
אפרופו משמעות, שמעתי שהתחלת לדגום שיעורי קבלה. זה נכון?
"זוג חברים שלנו שלומדים קבלה הציע לי להצטרף, וגיליתי שם הרצאות על החיים שהם בגובה העיניים. בעיניי כל למידה היא דבר מבורך. אבל אני תלמידה בווליום מאוד נמוך. בתקופה האחרונה, בגלל העומס, לא הגעתי לשיעורים".
על איזה צורך לימודי הקבלה עונים לך?
"הרגשתי צורך להעשיר את עצמי בעוד דברים, בעיקר לאור העובדה שהחיים שלי הם על מסלול מקצועי מגיל 15, בלי הפסקה של טיול אחרי צבא וזמן לחיפוש עצמי. במהלך השנים גם לקחתי כמה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה. הרגשתי שאני צריכה לרענן את עצמי ואת התאים במוח. רציתי לחזק את עצמי מבפנים. לתת לעצמי זמן לשאול את עצמי שאלות כמו: מה אני רוצה לעשות בחיים? מה אני רוצה מעצמי? מה אני יכולה לשפר? איך אני יכולה להיות בן אדם טוב יותר? בת זוג טובה יותר? אמא טובה יותר? איך לא להיות מרוכזת באנוכיות אלא לעסוק בהשפעה ובנתינה".
בקיצור, גם את מסכימה שעולם הפרסום והזוהר הוא ריקני.
"שלא תהיה אי הבנה: לא סבלתי אף פעם ממה שאני עושה, ואני אסירת תודה על כל יום של עבודה. אבל אני מתחילה להרגיש שלאחרונה אני מוצאת בלאנס בתוך החיים שלי. טוב לי אחרי הצגה לראות את השחקנים שצעירים ממני הולכים לשתות בעיר - ולדעת שאני הולכת הביתה לבעל ולילד שלי. אני אמנם מרוסקת מעייפות ויודעת שאני צריכה לקום מוקדם בבוקר לקחת את הילד לגן, אבל זה בדיוק מה שרציתי, ואני שמחה בחלקי. אני אוהבת את המציאות שלי ולא הייתי משנה בה כלום".
yuvalab@israelhayom.co.il