ראש השנה: רוח החג מנשבת

ראש השנה הממשמש ובא מאפשר מפגש ייחודי, המתרחש פעם בשנה, בין האל לבין ברואיו. מפגש שבו האל יוצא לרגע ממרום משכנו האינסופי ויורד, לרגע יחיד ומיוחד, למפגש עם בני האדם השבויים בסופיות מציאותם. זו הזדמנות פז שלא כדאי להחמיצה. לא צריך להיות יהודי מאמין או ירא שמיים מופלג כדי לחוש את עוצמת הימים הנוראים ואת קירבת האל. בימים אלה המציאות כולה משדרת חיל ורעדה. כל מה שנדרש הוא לכוון את מכשירי הקליטה ולהקשיב להמיית המציאות, לצלילי ההוויה העומדת לדין.

ראש השנה הוא בעצם טקס הכתרה למלכו של עולם. טקס שבו היהודי מקבל על עצמו את מלכות האלוהים. קבלה מתוך הבנה מובהקת כי העולם המופלא לא נוצר מכתם דיו שנזרק אקראית לחלל האינסוף, וכי נפלאות התבונה אינן קישוריות של סלולרי מתוחכם.

בראש השנה עם ישראל מתאחד סביב תובנה שההיסטוריה אינה מעגל שוטה, בבחינת מה שהיה הוא שיהיה, אלא מהלך מתוכנן המוביל את ההוויה אל תיקון וגאולה. זהו תיקון שנדרש עקב בגידת האדם בתפקידו, כלומר לשמור על עולם מוסרי, נקי ולא מזוהם.

בטקס ההכתרה מתקבל המלך בתרועת שופרות. תרועה שיש בה עוצמה אך גם שבר, כוח אך גם יבבה. תרועה המרעידה את הלבבות ומזכירה את המאמין הראשון, אברהם, שגילה את האל מתוך התבוננות בטבע וקיבל על עצמו את הציות המוחלט להוראות היצרן. זהו ציות מלווה בנכונות לשלם את המחיר הכבד של עקידת בן שנולד לו לעת זקנתו.

ראש השנה היהודי, להבדיל מימים דומים אצל אומות העולם, אין בו עליצות, אין בו שתייה לשוכרה ושמחה. אין זה יום של התפרקות והתפקרות אלא יום של התבוננות ותפילה. הכרה במלכות האלוהים כביטוי נעלה של הרוח האנושית וחופש הבחירה שניתן לבני האדם. זהו יום רב משמעות, שבו בני האדם נקראים לתת דין וחשבון על מעשיהם ומחדליהם, על ניצחונם או כישלונם במאבק לחיי חירות שבהשלטת הרוח על החומר. זהו יום שבו אנו בוחנים עד כמה השלטנו את התבונה על היצרים, את המחויבות על ההפקרות, ואת אהבת הזולת על הקנאה, השנאה והתחרות.

הזיכרון הוא מרכיב מרכזי בתפילות ראש השנה. אלוהים מבקש לזכור את ימי בראשית ותחילת היצירה. לזכור את נח הצדיק ששרד מבול בימים של חברה מושחתת, את שלושת האבות שנבחרו לשאת את שם האל בעולם אלילי ולהיות אור לגויים. אלוהים מתבקש לרחם על צאצאי היהודים, יוצאי מצרים, שהלכו אחריו בארץ זרועה בלאווים ובאיסורים וכרתו איתו ברית שעלתה במחיר דמים כבד לאורך ההיסטוריה האנושית. ובעיקר יש לזכור את רחל אמנו המבכה את בניה השבים לארצם אחרי אלפי שנות גלות וממשיכים לשלם את מחיר יהדותם.

רוח החג מתקשרת גם למצבה של מדינת ישראל אשר תעמוד בשנה הקרובה במבחנים קשים. מבחנים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים. יש רק לקוות כי בימים אלה, של חשבון נפש והכרעות גורליות, לפרט ולכלל, נדע להתעלות מעל קטנות היום יום ולהתרכז בראייה ארוכת הטווח של האמת, האמונה והחזון שיבטיחו את קיומנו כיהודים בני חורין בארצנו, לנצח נצחים.