פותח אופציות

בנימין נתניהו רקח לארוחת הערב שהתקיימה לפנות בוקר בוושינגטון את הנאום הערב ביותר לאוזן האמריקנית, וגם לאפרכסת של הפלשתינים המתונים. נאומו מבוסס על זכות האבות היהודית על הארץ, ויש בו גם הכרה בנוכחות של אחרים על אדמתה.

הנאום, כפי שהופץ לפני שהאח"מים נגסו את המנה הראשונה, הוא מלאכת מחשבת של פתיחת אופציות. שתי מדינות לשני עמים? יש. נוכחות פלשתינית מוכרת ומוזכרת? יש. אך כמה? עד כדי כינון מדינה עצמאית? זה הצליל שעולה מן התוכן הפייסני והפשרני, אבל התווים לא נכתבו במפורש.

נאום זה עשוי לשרת שתי מגמות. הן את זו המבקשת לעודד את נתניהו לחתור להסכם כולל, וכל אחד מבין - גם אם הדבר לא נאמר במפורש בארוחת הערב - כי יכלול הקמת מדינה פלשתינית בעולם הרואה את קווי 67' כבסיס לגבולות העתידיים; והן את המגמה שחותרת לסבר את האוזן ולצבור נקודות בדעת הקהל האמריקנית לקראת יום סגריר שבו ייקלעו השיחות למבוי סתום ויתנפצו.

חשיבותו של הצליל הפייסני, שתוכנו טרם הועמד למבחן המשא ומתן, אינו רק בדיבידנד ההסברתי השמור לנתניהו לטובתו אלא גם בהנחה המקובלת על חלק משרי הליכוד והעבודה, שראש הממשלה בשל מבחינה אינטלקטואלית לקפוץ אל המים. מדוע אין הימין בליכוד ובקואליציה קם על רגליו למרות שהשיחות נפתחות פחות מיממה אחרי רצח הארבעה בכניסה לקריית ארבע?

ייתכנו שני הסברים: שדולת ההתנחלות מעריכה כי נתניהו אינו מתכוון ברצינות או אינו יכול להגשים את חזונו, ואם כן, מה רע בכך שירעה בהצלחה בשדות זרים? ואולי היא סבורה כי הפלשתינים לא יסכימו לשום טיוטה שתגיע מנתניהו לאחר שדחתה את תוכניתו של אולמרט ב?2009.

חזונו של נתניהו הוא צעד הסברתי מעולה, ובלי מהפכה בתפישה הפלשתינית והישראלית מעשיותו מוטלת בספק רב. אבו מאזן שנמלט מתוכניתו של אהוד אולמרט לא יוכל להסכים לשום מפה שיציג לפניו נתניהו, ולפיכך כל התרגשות מיותרת.

מתכוון או מסבר את האוזן, מעוניין בפשרה מכאיבה או רק במעידה נגד השלום מצד השותף הפלשתיני למשא ומתן? למרות החזון המרנין גם נתניהו פסימי באשר לסיכוייו להגיע ליעד הנכסף. הוא רק מבקש לצאת לדרך, ובקיפאון הקיים, גם זה משהו.