במשרד החינוך החליטו לכתוב מחדש את ספר האזרחות שעל פיו לומדים תלמידי התיכון על שיטתנו הדמוקרטית, על זכויות האדם
ועל אופי מוסדותיה המרכזיים של המדינה. פעולה זו נחוצה ודרושה זה זמן רב.
בספר מאוד מעניין של שני סופרים אמריקנים, בן שטיין ופיל דמת', "כיצד להרוס את ארה"ב של אמריקה", הם מקדישים לא מעט פרקים לשיטת החינוך המקובלת כיום בארה"ב. הם מסבירים כיצד החופש המופרז שניתן במערכת החינוך ובמוסדות האקדמיים בעיצוב התכנים לתלמידים מכשיר את תושבי ארה"ב להיות כמעט אויביה של המדינה עצמה.
תהליכים דומים מתבצעים, בשם החופש האקדמי הפולש גם אל רמת בתי הספר התיכוניים, במדינות לא מעטות בעולם המערבי, ובמידה רבה אף בישראל.
לדאבוני, אלו המגינים בלהט על הצורך בלימוד מקיף, עצמאי ואובייקטיבי של תמונת המצב של הדמוקרטיה הישראלית, לפעמים לוקים, אף הם עצמם, במידה לא מועטה של חוסר ידע בסיסי בתורת האזרחות.
לימודי האזרחות בבית הספר התיכון בישראל לוקים באופן הבסיסי ביותר בהצגת הדמוקרטיה של מדינת ישראל ובניתוח נכון של בעיות היסוד שאיתן מתמודדת הדמוקרטיה.
לא צריכים לצבוע בצבע ורוד
בתוך ספרי האזרחות אנו יכולים למצוא כי הקמתה של מדינת ישראל היא תולדה של פעילות קולוניאליסטית, או שמדינת ישראל אינה באמת מדינה דמוקרטית.
אם בספרי אזרחות כתוב כי החזון הציוני הוא תולדה של פעילות קולוניאליסטית - והרי קולוניאליזם פירושו כיבוש ודיכוי למען מטרות כלכליות - זה כבר עובר את גבולות הדמיון הפרוע.
לטעון כי מדינת ישראל מקפחת או מפלה את האזרחים הערבים, בעוד כל מוסדות הרפואה פתוחים בפניהם והם נהנים מקצבאות הביטוח הלאומי שלא לפי תרומתם האמיתית למדינה, גם זה כבר עובר את גבולות הטעם הטוב.
ספרי לימוד האזרחות בישראל אינם צריכים לצבוע אותנו בצבע ורוד, אבל הם צריכים להיעשות תוך כדי איזון נכון ולא כבמה לתקוף את ישראל כתוצאה מאמביציה של יחידים. יש מעט מאוד מדינות שחופש הביטוי וחופש העיתונות, ואף חירות הפרט, מגינים על הדמוקרטיה כמו במדינת ישראל. מה גם שאנחנו עוד עושים זאת על אף האילוצים החמורים ביותר והסביבה הגיאו?פוליטית העוינת שבה אנו חיים. כידוע, אנחנו מעולם לא שלחנו אזרחים למחנות כפי שעשו בזמן מלחמת העולם השנייה ארה"ב ובריטניה לתושבים יפנים, למשל.
בכלל, צריך להפסיק את ההתנשאות המופרזת של אלה שנמצאים בעולם האקדמיה ומעצבים את תוכני הלימוד עבור בתי הספר התיכוניים, כאילו תפקידם, בשם החופש לחנך את תלמידי התיכון, הוא להטיל ספק בעצם שיטתנו הדמוקרטית ובעצם היותנו מדינה בעלת תכנים של זכויות אדם.